יום ו', ח’ בכסלו תשע”ט
אסלאם אתאיזם כתות המרכז להסברה הוצאת הספרים פורומים
לימודים אקדמיים במכון י.נ.ר מחלקה להסברה יהודית ומניעת התבוללות
 
מדוע התפטר האפיפיור? ביקורו בבית כנסת בגרמניה במקום במיסה חשובה מסגיר את התשובה
 
האם ישו הוא משיח התנך לו אנו מצפים? (או יותר נכון - מדוע הוא לא!!!)

 
מדוע התפטר האפיפיור?!
 
 
טיול ניצולי כתות ודתות בירושלים - חנוכה
 
דני עוזב את הכנסייה לאחר לימוד "בספר על פתחה של רומי"
 
 
 
משפחה שקראה את הספר "על פתחה של רומי", עזבו את הנצרות ושבו אל יהדותם!!!
 
הרב דניאל עשור בויכוח מול המסיונר דן סרד
 
הרב כדורי והסילוף השקרי של היהודים המשיחיים!
כשנתקעתי בליל חנוכה גשום לפני מספר שנים עם הרכב שלי בצפון, לא שיערתי שאני עומד למצוא את עצמי מתווכח בתוך כפר ערבי עם הפועלים שתיקנו את הרכב על אסלאם ועל מוחמד כדי להרגיע את השנאה הגואה סביבי. מסתבר שדווקא ההסכמה להסביר לערבים את טעויותיו של הקוראן של מוחמד הצילו את חיי, מפני שחלק מהשנאה שלהם נובעת מטענת מוחמד ש"היהודים שומרים את האור לעצמם כדי שלא ייהנו ממנו אחרים".
תגיות: אסלאם מול יהדות, יהדות מול אסלאם, חנוכה בכפר ערבי, ויכוח על הקוראן, ויכוח עם מוסלמים על הקוראן, ויכוח עם מוסלמים על האסלאם

מאת אפרים בן יוסף זה היה יום רביעי בלילה גשום של חנוכה, לפני מספר לא רב של שנים. השעה הייתה מאוחרת מאוד, לאחר חצות, כשגיליתי שאני בצרות. הייתי צריך להגיע בזמן עם הרכב הישן שלי לישוב בצפון, קרוב לקריות, כשלפתע שמעתי רעשים מפחידים מכיוון המנוע. לא יכולתי לאחר למפגש. אנשים רבים חיכו לי. המשכתי להתקדם למרות הרעשים המלחיצים כשרכבים עוקפים אותי והנהגים שבפנים מחייכים לעומתי ומצביעים עלי. התבוננתי במראה. ענן עשן ענק יצא מהאגזוז של הרכב שלי וכיסה את הכביש למרחק גדול... ואז, לאחר מספר שיעולי מנוע רועמים הרכב נעצר. היום אני יודע שזו הייתה עצירה סופית. זה היה סיטרואן ברלינגו ישן שלא היה מוסך בארץ שלא הכיר אותו. הבנתי שברגע הלא נכון הברלינגו קרס, אבל עדיין כשהוא סירב לנסוע אפילו מטר נוסף, עוד קיוויתי... קבעתי עם החבר'ה שחיכו לי שהם יאספו אותי אליהם. לא רציתי לאחר והייתי לא רחוק מהם. המפגש עם החבורה שקבעו איתי התקיים עד שעה מאוחרת בלילה. מדובר היה בחבורה של צעירים שליוו אותי עד הברלינגו התקוע שלי ולא הבינו שאני בבעיה. למעשה גם אני לא כל כך הבנתי זאת... לאחר שכולם נעלמו ניסיתי להתניע את הברלינגו שלי שוב ושוב. לאחר מספר פעמים החלטתי להתקשר לגרר של הביטוח. מבט מהיר על המסמכים הוכיח לי שהבעיה גדולה משחשבתי. הביטוח נגמר לפני שבוע. אני תקוע בצפון, הרחק מביתי, בשעת לילה מאוחרת, ואין לי איך לחזור הביתה. מספר שיחות טלפון עם גוררים מהסביבה הוכיח לי שאני עומד לבלות את הלילה ברכב. הגרר היחיד שהסכים לגרור אותי למוסך קרוב קבע איתי לבוקר... הלילה היה קר ולא נעים, הרכב חנה על שפת הכביש בלית ברירה, כשמעבר לשפת הכביש תהום קטנה. רעש משאיות כבדות בעוברן הרעיד את הרכב מידי פעם. נמנמתי בישיבה במושב הקר עד שנקישות נהג הגרר על חלוני בבוקר גרמו לי להתעורר מסויט. נהג הגרר היה ערבי שהסכים להסיע אותי למוסך קרוב. הוא לקח אותי לכפר ערבי סמוך לחיפה, בתחילה לא חששתי, אולם המוסך היה עמוק בתוך הכפר ונראה שהם לא היו מורגלים בלקוחות יהודים, במיוחד לא יהודים דתיים. ברגע שירדתי מהגרר שמעתי אותם קוראים לי להיכנס מהר למוסך, שלא יראו אותי... רק כך הבנתי שאני נמצא במקום לא ממש אוהד. לאחר בדיקה מהירה הודיע לי בעל המוסך שהלך ראש מנוע. "ואין לי ראש מנוע של ברלינגו, צריך לנסות להשיג לך, תשלם, תשאיר את האוטו ותחזור בעוד כמה ימים." הייתי רחוק מהבית, בלי כסף לשלם לראש מנוע, בלי יכולת לחזור הביתה, יום חמישי בבוקר, שבת מתקרבת, אני רעב ותשוש מהלילה הקר ברכב ואין לי תפילין. "אני לא יכול להשאיר את האוטו, אתה חייב לנסות למצוא ראש מנוע ולהרכיב אותו היום" ביקשתי מבעל המוסך. בעל המוסך הסכים לנסות, כשהוא מבקש ממני להשיג את הכסף מידית כדי שיוכל להביא את הראש מנוע במהירות למוסך. עכשיו ניסיתי להשיג את הכסף לראש מנוע, מספר שיחות טלפון וחמותי הסכימה להעביר לי דרך הדואר את הסכום המבוקש. אחד הפועלים לקח אותי לסניף הדואר של הכפר. נכנסתי, מרגיש מבטים עוינים ננעצים בי מכל עבר. הפקידות עם רעלות העבירו לי את ההפקדה במבט רע. שמחתי לצאת מהסניף ולחזור למוסך. הם נתנו לי ספה לשבת עליה, ואני קרסתי לתוכה, פוחד להירדם. ממילא לא הייתה לפועלים עבודה באותו יום, בעל המוסך יצא כדי להשתדל עבורי. בינתיים הם ישבו סביבי חסרי מעש והתבוננו בי במבטים חשדניים ועוינים. אחד מהם הציע לי קפה. סירבתי בנימוס. מבטם הפך להיות חשדן יותר ויותר. הם ניסו לפתוח בשיחה איתי ולשאול אותי שאלות על יהדות ועל אסלאם. "אתם אנשים טובים", ניסיתי להתחמק. "כל אחד עם הדת שלו, אתם עם שלכם ואני עם שלי". זה לא עבד. לאט המבטים נהיו עוינים יותר והיה אפשר לחתוך את המתח בסכין. בקוראן כתוב שהיהודים "יודעים דברים" אבל לא מסכימים לגלות אותם למוסלמים כי הם רוצים "לשמור את האור לעצמם". הבנתי שעל זה הם כרגע חושבים. הרגשתי שאני בסכנה. "בסדר, אני אשתדל לענות לכם על השאלות שלכם" נכנעתי. "אבל תהיו הוגנים – אני לא חושב כמוכם, אתם אנשים טובים, אני איש טוב, אנחנו לא חושבים אותו דבר." "בסדר, בסדר, רק תענה לנו על השאלות שלנו." הם הסכימו. ביקשתי להוריד את הברלינגו כדי להוציא את המחשב שלי. התחלתי בהוכחת היהדות ומעמד הר סיני. נקודה של הסכמה ביני ובינם. הראיתי להם את ההוכחות הארכאולוגיות על קריעת ים סוף, הממצאים הארכאולוגים בערב הסעודית. אחר כך הם שאלו על הקוראן. ניסיונות ההתחמקות שלי הרגיזו אותם שוב. לא הייתה לי ברירה. בזהירות, משתדל שלא להעליב, הוכחתי לפועלים התמהים את סתירותיו של מוחמד ואת הבסיס התאולוגי הרעוע עליו בנה את דתו – האסלאם. הוויכוח התלהט (כאשר אני, כמובן, מתאמץ לנווט אותו לפסים רגועים וחברותיים). בהמשך הויכוח הם שלחו נער להביא את הקוראן בערבית מהמסגד וישבו עוקבים אחר הפניותיי ל"סורות" הרלוונטיות בדריכות. מוחמד התרשם מאוד מהנצרות ומישו וניסה לחקות אותו ולהקים דת חדשה שהוא מנהיגה. בספר "באוהלי קידר" אני מראה את השורשים האליליים של הנצרות ושל ישו שמוחמד כה העריץ כדי להוכיח עד כמה טעה אפילו לשיטתו. הסתירות הרבות של הקוראן המכונה "הספר הבהיר" גם הן מוצגות בספר והוכחות רבות לכך שמוחמד טעה בנושאים רבים. הצגתי בפני שומעי חלק מהתכנים, כמובן דואג וחושש מתגובתם. ואז החלה להתרחש תפנית. אט-אט נסתתמו טענותיהם. הם הבינו את הטעויות שהם חיים לפיהם ונשתתקו אחד-אחד. לבסוף קם אחד מהם, סגר את הספר הענק כמעט בטריקה והורה לנער להחזיר אותו למסגד. כשלא היה להם עוד פתחון פה – הם כיבדו אותי יותר. עתה הם הציעו לי קפה. הסכמתי בתנאי שאני ארתיח את המים ושאשתה מכוס חד פעמית. החשש שלי שהכעס על שהוכחה טעותם יעביר אותם לפסים אלימים היה חשש שווא. לפתע הם כיבדו אותי מאוד. ברגע שהצלחתי להוכיח להם שהרעיון שבשבילו חלקם מוכנים להרוג ולמות עבור הוא רעיון לא מבוסס, הם איבדו את הרצון הקמאי המוכר לו חונכו ביסוד דתם - לשנוא את הלא-מוסלמים. באווירה זו השאיפה לחיי שקט ושלווה קיבלה הכרה בלבם, יכולתי להרגיש שהם יניחו לי ויכבדו אותי. בעל המוסך נכנס והכריז שמצא ראש מנוע. ביקשתי ממנו להצטרף לפועל שייסע להביא את הראש מנוע, הייתי מאוד רעב ולא הנחתי תפילין. רציתי להגיע למקום בו אוכל לאכול ולהניח תפילין. אחד הפועלים הסיע אותי לנצרת, שם פגשתי חבר שלקח אותי לקהילה להתפלל. התפללתי עם תפילין בבכי, מותש מהעייפות, הרעב והפחד מהלינץ' שהיה יכול לקרות. אחר כך חטפתי מעט עוגיות שנשארו על השולחן בבית הכנסת משמחה שהייתה. הפועל הספיק בינתיים לחזור עם הראש מנוע המיוחל ולהחזיר אותי לכפר. הפועלים עבדו בשתיקה. הם כיבדו אותי ואף הזמינו קאדי או שייך שישוחח עמי בחביבות וישאל אותי שאלות על דתו האסלאם. השיחה נערכה כשהוא מגלה סימני כבוד כלפי. התפלאתי. לאחר מכן, כשהסתיים התיקון, הם ליוו אותי בשיירה גדולה לכיוון הכביש עד שאדע היכן אני נמצא, העייפות הגדולה והבלבול עשו את שלהם, התקשיתי להתמצא. לרגע האוטו סירב לנסוע ונראה היה שכל התיקון היה לשווא, עצרתי בצד הדרך, אבל השיירה עצרה לידי והם תיקנו את החיבור הרופף שמנע ממני להמשיך ולנסוע והמשיכו ללוות אותי עד שהגענו למקום שממנו ידעתי כיצד להמשיך לבד. חזרתי הביתה. כפי שהזכרתי בתחילה – האוטו לא שרד עוד זמן רב, התיקון האריך את חייו בחצי שנה נוספת שבסופה הובלתי אותו לפירוק, אולם חוויית המפגש כפר הערבי ליוותה אותי לאורך שנים. הרעיון עבד, הטיפול בשורש התאולוגי המחולל מלחמות של האסלאם עזר לכבות את האש שהבעירו אנשי האסלאם בקרב אנשיהם. זה היה זמני, ודרוש חינוך לאורך זמן, דיאלוגים עמוקים ורציניים וטיפול מתמשך – ומי יעז לקום אל מול מחרחרי הריב הממומנים על ידי גורמים אינטרסנטיים מסוגים שונים? אולם המפגש היה הוכחה ברורה שזו הדרך הנכונה. להסביר לאומות העולם את הטעויות התאולוגיות שלהם ומהי האמת, מתוך הכתבים של עצמם. הם עצמם מבקשים את ההבנה הזו, הם עצמם כיבדו אותי כשהסברתי להם אותה. הם יכולים להיות אחרים, מכבדים ולא אנשי מדון, למרבית הפליאה – בשל הסברה יהודית נכונה.