יום ד', ד’ בתמוז תשע”ז
אסלאם אתאיזם כתות המרכז להסברה הוצאת הספרים פורומים
לימודים אקדמיים במכון י.נ.ר מחלקה להסברה יהודית ומניעת התבוללות
תמונות של שבט האיגבו בניגריה מוצגות לרב קנייבסקי. ההחלטה שלו היא לקרב אותם, לעזור להם וגיור לחומרה
 
 
מדוע התפטר האפיפיור? ביקורו בבית כנסת בגרמניה במקום במיסה חשובה מסגיר את התשובה
 
האם ישו הוא משיח התנך לו אנו מצפים? (או יותר נכון - מדוע הוא לא!!!)

 
מדוע התפטר האפיפיור?!
 
 
טיול ניצולי כתות ודתות בירושלים - חנוכה
 
דני עוזב את הכנסייה לאחר לימוד "בספר על פתחה של רומי"
 
 
 
משפחה שקראה את הספר "על פתחה של רומי", עזבו את הנצרות ושבו אל יהדותם!!!
 
הרב דניאל עשור בויכוח מול המסיונר דן סרד
 
הרב כדורי והסילוף השקרי של היהודים המשיחיים!
הרב דניאל עשור מסביר על פי כל גדולי ישראל לדורותיהם, גדולי ישראל האמתיים, ומתייחס לפסיקת הרבנים מלמד, סתיו ורבינוביץ'

א. הגדרה הלכתית עבור הנצרות האוונגליסטית והכנסייה היהודית משיחית בדורנו ב. קבלת תרומה כספית ישירות מהכנסייה האוונגליסטית ג. קבלת תרומות כספיות מהקרן לידידות יהודים נוצרים בירור ראשון : א. ישנן שתי דרכים חיוניות ונצרכות לבירור העניין :ב. האחת בירור עובדתי של היסודות והעקרונות עליהם עומדת האמונה האוונגליסטית ג. השנייה ניתוח ובירור הלכתי מעמיק לאור העובדות והממצאים העולים מחקירה ראשונה תוך ידיעה ברורה של המציאות. ד. דעת הפוסקים והפסקים הרלוונטיים בדורנו, העונים גם על השאלה המתבקשת האם ישנה בכלל "עבודה- זרה" בדורנו אם אין? ה. כיצד ההגדרות השונות "משתפים" "עובדי עבודה זרה" או "בני נוח" משנות את התייחסות מבחינתנו על פי גדרי הלכה בעניינים כמו קבלת תרומות או קשרי ידידות וחיבור תרבותי יזום או קשרים פוליטיים ? ו. האם שיקולים כמו "איבה" ו"דרכי שלום" משנים את התמונה הלכתית ? עד כמה? מה הוא הגבול ? והאם כך באמת היא המציאות? אם שמדובר באיסוף כספים ייזום והתרמה אקטיבית של הקרן לידידות בעצמה ?ז. אין ספק כי מדובר באנשים אשר כל כוונותיהם הם רק לטובה, אך האם הם מבינים את טובתו של העם היהודי? כיצד נמלא אנחנו את הייעוד שלנו להיות אור לגויים בצורה נכונה ? והאם קבלת הכספים היא הדרך ההכרחית והבלעדית לביצוע משימה תנכית זו? האם ישנם אלטרנטיבות אחרות ? מה הן? האם אפשר לשמור על קשרי ידידות עמם ולשתפם במפעלי חיינו השונים כשותפים לחזון? דורנו מתחבט בסוגיות קשות ורבות ומתמודד יום יומית עם ניסיונות כלל לא קלים, אך שומה עלינו לענות לעצמנו ולאחרים על שאלות מהותיות אילו הנוגעות להישרדותנו הרוחנית ולשימור זהותנו היהודית מחד ומאידך למימוש החזון הנבואי להיות אור לגויים. האם משום "איבה" או מפני "דרכי שלום" יהיו כספי הגויים מותרים לגמרי בדורנו? האם במציאות בכלל בזה מדובר או שמה זוהי טעות אופטית בקריאת המפה העובדתית או ניתוח אינטרסנטי מוטה? כיצד נממש את החזון להיות אור לגויים אם לא נקבל כספים אם לא נשמור על קשר אם נשמור על מרחק מכל קשר של ידידות? מה היא האלטרנטיבה ? כיצד נשפיע ? אולי אין ברירה ? על שאלות אלו ועוד ברצוני להתעכב בגיליון זה ראשית , ברצוני להתחיל מתוך חקירה וברור בשטח אך ראשית אפתח במסירת עדות אישית : בהיותי כבן 24 לאחר השרות צבאי כקצין ב צהל נסעתי לארצות הברית שם השתקעתי כעשור שנים עברתי תהליכי התבוללות מואצים כולל נישואי תערובת ואף המרת דת וטבילה לנצרות . בגיל 28 כבר הייתי מעורב בפעילות מיסיונרית במדינת פלורידה ועד לגיל 34 לערך שנה בה עמדתי על טעותי, אספתי את עצמי מחדש ושבתי חזרה ארצה בתשובה שלמה אל ארצי אל מולדתי אל עמי ואלוקי חיברתי את הספר "על פתחה של רומי" במטרה להאיר את עיניהם של אחינו הטועים השוהים בניכר ובזרה ואכן זכיתי להשיב ליהדותם ולזהותם רבים מעוון ובעיקר משדה הנצרות אם באמצעות דיאלוגים בין נצרות ויהדות ואם בקריאת הספר או באמצעות שיעורים שהעברתי בעניין. השתייכתי לכנסייה האוונגליסטית בפלורידה ולצערי האמנתי באמונתם כמותם. עדותי בעניין זה היא פשוטה וברורה. האוונגליסטים צמודים לטקסט הכתוב של הברית החדשה ולכן השאלה אם הם משתפים או עובדי עבודה זרה יחסית קלה לבירור ולהוכחה באמצעות הטקסט הכתוב של הברית החדשה אליו הם צמודים. יש לי ברוך השם לפחות עשרות רבות של יהודים ניצולים מהכנסיות השונות שחזרו דרכי ליהדותם ויכולים להעיד על נכונות דברי. למרבה הצער שמעתי כי קמו אנשים מתוכנו לומר כי השבים הביתה משדות זרים הם אנשים נלהבים להשיב מלחמה השערה ומוכנים לומר הכול נגד הנצרות, טענה זו היא כשלעצמה הכפשה ועיוות הדין והצדק, אך מה אפשר לעשות כאשר בצע כסף ונגיעות אישיות "עונה את הכול"? על כל פנים, מתוך קריאת הכתבים הנוצרים ומתוך מסקנות הכינוסים השונים של הכנסייה האוונגליסטית ניתן למצוא סמך ברור למסקנות הברורות הללו אשר תתאים להפליא לעדותם של ניצולים רבים. אינני, טוען כי אנו הניצולים בקיאים יותר בהלכה אך בלי צל צלו של ספק אנו בקיאים יותר במציאות, ואין לדיין לדון דין אמת בלבד, אלא דין אמת לאמיתה ולכוון את כל פסקיו מתוך הכרה שלמה של המציאות. עניין זה לדעתי חסר בהחלט בקרב כל הרבנים המתירים אם מצד חוסר הכרת התיאולוגייה וההחלטות שהתקבלו בכינוסיה השונים של הכנסייה עצמה ואם מצד חוסר הכרת השיטות המיסיונריות השונות, אך אני באמת רוצה לקוות שפסקיהם אינם נובעים מ"הטיית שוחד" אלא רק מטעות בקריאת המציאות או טעות בקריאת המפה התאולוגית. בתחקיר קצר וממצא שערך הרב צפניה דרורי אשר ביסס את חקירתו על הספר המפורסם "הנצרות אל מול תקומת ישראל" כתב: בעקבות התכנסות האוונגליסטים בלוזאן, ובכינוס בתאילנד, אשר יקרא להלן דו"ח תאילנד (1980), החליטה הכנסייה על מדיניות חדשה ביחס למדינת ישראל והיהודים. מדיניות שתאפשר קשר בין נוצרים ליהודים, ובעקבותיו קרוב היהודים לאמונה ב"משיח". הספר "הנצרות אל מול תקומת ישראל", שנכתב ע"י הרב אברהם צבי רבינוביץ (שימש כרב ראשי של חיל האוויר) מנתח את פעילות המיסיון העקיפה במדינת ישראל. פעילות זו, שונה מהותית מפעילות המיסיון בעבר. בעוד שבעבר הפעילות הייתה מכוונת כלפי היחיד היום המטרה היא מדינת ישראל . תושבי המדינה מתוך נאמנות לאומית לא מוכנים לשמוע על ישו- כריסטוס כי אם יקבלו אותו, שוב לא יחשבו יהודים, כמו שקבע פס"ד של ביהמ"ש העליון במשפט רופאייזן - בזמן הפולמוס הגדול "מי הוא יהודי", בימי בן גוריון. הרב רבינוביץ מסתמך על הנכתב בדו"ח תאילנד (עמוד 1) "כדי לענות על ההאשמה, שיהודי המקבל את כריסטוס שוב אינו יהודי, אנו קוראים למנהיגי הכנסייה, לעודד ולקדם אותם יסודות חיים, תרבות ודת יהודים, שבהם מזדהה היהודי כיהודי" . הנצרות החליטה ללכת בדרך רמייה. לתמוך ולעודד יסודות חיים יהודיים, ובכך לסלול קשר בין יהודים לכריסטוס. חשיבות רבה מייחסת הכנסייה לטיפול בהפצת ה"אוונגליזם היהודי" והעדיפות בפעילות עם היהודים. "...לפיכך מוטלת (המשימה) על הכנסייה .... לפעול למען ישועת העם היהודי" (דו"ח תאילנד עמ' 7). "הנוצרי המיסיונרי צריך לפעול על ידי ההזדהות עם הקהילה היהודית תוך אימוץ אורח חיים יהודי" , דו"ח לוזאן תאילנד (אפשטיין עמ' 29). "אף שאנו דבקים בניסוח הדוקטרינה בדבר השילוש כפי שהוא בעיקר וועידות הכנסייה, כלפי היהודים אין להציג את התפיסה כפשוטה כי לא יקבלו אותה ולכן הכרח הוא להציג את אמונתנו באל אחד - האב, הבן ורוח הקודש במונחים מקראיים" .... (והדברים ישתנו בהמשך צ. ד) . אחרי פעולת הכנה נכונה "גם היהודים ישתכנעו שיש שלושה כוחות אלוהיים שהם מתגלים באותו האיש, כפי המתברר- במהלך ההתפתחות של תולדות הישועה, הוא האחד התגלה כאב כבן כרוח הקודש. כפי שהברית החדשה ביארה לנו בצורה מלאה". (הסוגיות התיאולוגיות דו"ח לוזאן תאילנד ) (אפשטיין עמ' 35) "אנו קוראים לכנסיה, במפגשה עם העם היהודי, לאשר כי את הברית הישנה ניתן לדעת באורח מלא וסופי אך ורק דרך הברית החדשה ודרך בנו הנותן ליהודים ולגויים גישה אל האב" ( שם ). (כלומר על המסיונרים להעביר ליהודים שהאל הוא אותו האיש). "בדרך החדשה צריך לא רק הטפה, אלא גם פעילות חסד ( הכוללת ) דו שיח ( מפגשים ). עצם העובדה של נוכחות נוצרית במפגשים לרבות שתיית קפה , מחנות קיץ , סוף שבוע לנוער" {פייר אוסטרבי עבודת מחקר על הכנסייה בישראל לאוניברסיטה בדנמרק עמוד 11 (אפשטיין עמ' 45)} . "עיקר מטרתה של הנוכחות הנוצרית והדו שיח הנוצרי יהודי בהסרת מכשולים בכדי שהיהודים יפנו בסופו של דבר כאומה אל ישו" (עמ' 149 אוסטרבי) דברי הכומר ג'ון סטוט:"איך נוכל לשתף עמנו בהכרת ישו בני אדם שאיננו מקיימים עמם כל מגע?" עמ' 13/14 ( מצוטט ע"י אפשטיין עמ' 50). בספרו המפואר של "הרב" יחיאל אקשטיין : המסע הביתה ע' 204 הוא מספר "...איש יהודי שעבר ראה שיצאתי עם כיפה על הראש והסתובב בתרעומת. ללא ספק בהנחה שאני יהודי למען ישו, למרות שאני לא מאמין כמו שגימי (חברו הנערץ הנוצרי) מאמין. כי מבחינתי (ישו) הוא יהודי שהביא SALVATION, את הישועה לגויים במספר היבטים. זה בדיוק מה שאני הפכתי להיות... יהודי למען ישו". אין ספק איפה שמייסד קרן הידידות מעריץ את הנצרות ולפיכך הוא מסכם ואומר: רק כאשר שני הכרובים (הנוצרי והיהודי) יושיטו יד ויגעו אחד בשני נחזה בהאדרת האל ובגאולה. הסגנון שלו ספוג בשפה נוצרית (הביטוי שהביא) "הישועה" הנו ביטוי ומושג נוצרי ברור. בסוגיות התיאולוגיות של האוונגליסטים דו"ח לוזאן תאילנד עמ' 7 נאמר: "גם היהודים ישתכנעו שיש שלושה כוחות אלוהיים שהם מתגלים באותו האיש (האב, הבן, ורוח הקודש) כפי המתברר במהלך התפתחות "הישועה" הוא האחד התגלה כאב, כבן וכרוח הקודש. כפי שהברית החדשה ביארה לנו בצורה מלאה". לא במקרה איפה כתב יחיאל אקשטיין שהוא יהודי למען ישו - שהביא הישועה" - והתכוון בדבריו לענ"ד להתפתחות "הישועה" המבוארת בברית החדשה. יחיאל אקשטיין יוצא גם נגד ההבנה היהודית בתפישת האלוקים המכירה את האמת המוחלטת והשוללת אמונות אחרות הכופרות בה. היא נראית בעיניו כתופעה שלילית. הוא מסכם בספרו ג'ורני הום עמ' 204: אסור לנו להפוך דת להיות דבר החלטי ולמלא אותה עם אמת יחידה. לעשות כן היא עבודה זרה (.) שאני מבין כמו פאול טיליץ שהיא טעות להחשיב דבר להיות מוחלט. בחוברת "הנאמנות הישראלית" שהוציאה הכנסייה האנגליקנית ביפו (ITAC), הוגדר כי קהל היעד המועדף הם העולים שאינם מעורים בדת, כאמור בעמ' 181 – "לקדם תנועת אנשים בקרב הפלשים (היהודים האתיופים) כאשר תאפשר להם לשמור על רבים מטקסיהם העבריים, שעה שהם באים לאמונה במשיח ישו". ובדו"ח תאילנד (1980) עמ' 7 " עזר רב במשימה להגיע אל עולים יהודיים רוסים אלה[2] עשוי להיות מאמץ מתואם עם הקהילה הנוצרית דוברת רוסית ( רבינוביץ' עמ' 23) . המאמצים של הכנסייה מתרכזים "בעמים שלא הגיעו אליהם". בראש מעיניהם היהודים, ובמיוחד עולים הבאים מרוסיה ומאתיופיה לארצנו . הרב צפניה דרורי מסכם לאחר הצגת מחקרו וציטוטיו כך: "אין איפה פלא שבהקדמה לספרו המסע הביתה מספר רביי יחיאל אקשטיין על חלומו הגדול לעלות עם הכומר האוונגליסטי באקינגהם אל הר סיני, "לקבל מהאל את המילה הקדושה" ונראה כי צדק העורך כשציין: "שניהם שאבו מאותו מזון רוחני בסיסי". יתירה מזאת בעיני אקשטיין 'ארץ ההבטחה' שייכת לנוצרים כמו ליהודים וההבטחה שניתנו, לעם ישראל ניתנה לפי דעתו גם לנוצרים - "זוהי ארץ ההבטחה לשניהם". דעותיו ואמונתו של רביי יחיאל אקשטיין כפי שנתבארה כאן הן היסוד להקמת הקרן לידידות [6] ואל התפיסה הזו אין פלא כי הוא מצליח לחבר אפילו את גדול מפיצי הנצרות בזמננו. ד"ר פט רוברטסון בעל רשת הטלויזיה המסיונרית CBN שמטרתה כמו שכתוב באינטרנט להכין את העולם לביאת ישו כריסטוס , פעילותה (של הטלויזיה) היא למען האדרת האל -(זוכרים זו ציפייתו של רבי אקשטיין כשיעלה להר סיני) ובנו ישו. את שידורי הטלויזיה CBN קולטים במיוחד ביש"ע, אולי משום כך זכה ד"ר פט לפרס הוקרה מידי השר בני אלון, אף כי הרב בני אלון מצהיר, "שאם הם יעסקו במיסיון בקרב יהודים אין לי שיתוף פעולה איתם. והם מקפידים על זה (ציטוט מפי השר אלון" , הצפה י"ב אדר תשס"ד). "בחנוכת בית הכנסת במרגליות הכיר לי לפני שנתיים חבר הכנסת יוסי שריד את התורם רביי י. א. המביא לארץ את כספי האוונגליסטים, כדי שאקבל ממנו תרומה לבנין הישיבה וסרבתי על פי ההלכה. כי לבנין בית מדרש הבאתי רק כספים כשרים מאוהבי תורה טהורה. הייתי תלמיד קרוב להרה"ג ר' צבי יהודה קוק זצ"ל אשר ציווה אותי לפני 40 שנה": היכונו לימים קשים, אתם תצטרכו לתת מענה לסיבוכים קשים בישראל. סיבוכים קשים בהרבה מאלו שאנו עומדים לפניהם (אז). מי שיער שנצטרך אחרי הסתלקותו להאבק על רוח האומה מול מהרסיה מבפנים המבקשים לעקר אותנו מיישובינו, מארצנו. המגדילים את כוח אויבינו, את השואפים לחיסולנו מעל פני האדמה. מי היה מאמין כי אנשי תורה יחזקו את המיסיון ויכתבו בשבחה של הכנסייה ששבה כביכול בתשובה ומחשיבה אותנו כאחיה הבכור (כך נכתב במאמר בהצפה בחג הפסח השנה). זמן קצר אחרי שהאפיפיור והכנסייה סירבו בעליל למנוע את הצגת הקטעים האנטישמיים בפסיון של כריסטוס. במאי הסרט שובר הקופות, ביקש בפרסום תמונות ידי יהודים מגואלות בדם לחזור על האשמה הנוצרית הישנה והאקטואלית שאנו, עם ישראל עם קדושים, אנו שופכי הדמים בעולם, והכנסייה שותקת. בושנו ונכלמנו איך שונאי ישראל מעבידים אותנו בפרך, "בפה רך". הם מכים בנו בלשון חנף ואנו נופלים בידם? נישא בעוז את אמונתנו ונדחה את חסד לאומים חטאת. (עד כאן הרב צפניה דרורי) כיצד יתכן כי חלק מתלמידיו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שסבר כי הדרך הטובה ביותר להשיב את כלל ישראל כאומה בתשובה היא דווקא בדרך של "קבלת והכרת האחר והשונה כפי שהוא כרגע בלי שום שינוי" האם הרב צבי יהודה מורם ורבם של כל אותו "גרעין מקורב" אשר ביניהם נכלל הרב אליעזר מלמד סבר שאין צורך להשיבם אל המקורות? האם הוא חשוד בכלל על כך? ברור לכל תלמידיו הרציניים שהרב צבי יהודה הכהן קוק סבר כי הדרך היותר נבחרת לצורך קרובו של כלל ישראל לשורשיו היהודיים אינם בדרך של החזרת היחיד והפרט אלא הדרך להתחבר אל החברה אל הכלל על מנת להשפיע על החברה על ערכיה ועל כל מושגיה כאומה ובכך לחזירה לשורשים. את עבודת הקרוב הפרטנית והיחידנית של אחד על אחד סבר הרב עושים החרדים אך משאת נפשו ודאגתו הייתה להשיב את האומה ככלל. כיצד אם כן, יכול תלמיד של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל להתייחס למיסיונרים הנוצרים אשר משתמשים בדיוק באותה השיטה כלפי הציבור היהודי בכלל והצבור הלאומי ולציבור המתנחלים בדרכים מיסיונריות לאומיות בדיוק באותה השיטה נבחרת על מנת להעביר מדת יהודית את הלאום את החברה ואת כלל ישראל באמצעות שיטה נבחרת ומסוכנת זו בעצמה? האם עצימת העיניים של הרבנים הללו איננה ברורה? כמדומני ששמעתי את שיחתו החשובה של הרב צבי יהודה ואף קראתי בספרו מתוך התורה הגואלת את הדרשה אליה מתייחסים תלמידיו כאל "מעמד ההר" בו צועק הרב צבי יהודה בגרון ניחר "איפה חברון שלנו" ...ובדרשה זו עצמה מזכיר הרב לתלמידיו כי האויב האמתי של עמנו הוא לא אחר מהמיסיון אותו יש לגרש מארצנו הרב היה ידוע באמרתו המצטטת את ראש הממשלה גולדה מאיר "לגרש אותם מפה" . רצוני להזכיר לחסידי הרב צבי יהודה האמתיים האמונים על שיעוריו וגם על שיטתו ודרכו כי בהקדמה לספר "המוקש הנוצרי" של הסופר יעקב צורי-שדי כתב הרב צבי יהודה כי הנצרות היא אויב מספר אחד עבור היהדות. תמהני כיצד יכולים חלק מתלמידיו או מי שמחשיבים את עצמם לתלמידיו לטעות בכך ולעלות דרגה ולפרסם את הטעות ולהטעות בכך? כמדומני שיש בכך עליית דרגה מסכנת. לא רק בגלל ההיתר של קבלת הכספים אלא בהטעיית הציבור בייחס אליהם, בקבלת כספים מהם, במתן לגיטימציה, ובהבנה לא נכונה של כוונותיהם. מה גם שכבר נחלצו רבנים נוספים לטעון שהנצרות אינה עבודה זרה . וכל מקורותיהם התקופות בהם נאמרו הדברים על הכנסייה הקתולית בתקופת המאירי והרבינו תם וברור לכולנו גם לרבנים הללו המתירים שנצרות הקתולית בזמנם של המאירי ורבינו תם הייתה עבודה זרה לחלוטין כך שהיום אין בכלל חולק בדבר ולכן את כל דבריהם יש הבין היטב או כזהירות או בגלל גודל הסכנה או שדבריהם או רמזיהם לא הובנו כהלכה או הוצאו מן ההקשר כפי שעוד ניווכח ובכללם גם דברי הרמב"ם בהלכות מלאכים פרק יא הלכה ד כפי שעוד ניווכח מהמשכו של קונטרס קטן זה. חשוב לציין, כי דווקא בגלל שישנם שם בכנסייה האוונגליסטית הרבה אנשים פשוטים וטובים ואפילו מצטיירים כנחמדים. מטרתי במסירת העדות היא רק לברר את אמיתות העניין, אני כשלעצמי אוהב אדם וסבור כי צריך להאיר את עיניהם גם של בני נוח (בדרך ולהציל את אחינו היהודים) אז כמובן לראות את האמת גם להם כדי באמת אן נקראים בדרכינו ולזכות גם אותם במידת האפשר בגילוי האמת ולעודדם לקיים שבע מצוות בני נוח המוטלות עליהם כדי לזכות גם אותם בחיי נצח ובטוב האלוקי ככל יתר בני נוח הטובים והשלמים. לדעתי אסור חלילה להכשילם או להיכשל בטעות על ידם. והבירור אשר אני מבקש לעשות כאן מטרתו היא טובתם הרוחנית והאמתית של כל הצדדים הנוגעים בדבר. אין לי צל של ספק שמבחינתנו אם אסור הלכתית לקבל כספים מהם הרי שבעצם קבלת הכספים מהם גם אם הם אינם מבינים זאת בכך אנו בעצם פוגעים בהם רוחנית . מעצם העובדה שבקבלת הכספים אנו נכשלים על ידם ממש בייחס ישר ובמקביל אנו באותה המידה גם מכשילים אותם ממש בעצם כישלוננו. אין ספק כי האמת תורה דרכה ואף כי איננו אמרים ללמדם את התורה וההלכות אשר אינם קשורים אליהם על כל פנים, מתפקידינו לאיר להם את אמיתות התורה והמצוות הקשורות להם עצמם כבני - נוח היות וזהו תפקידנו המוגדר בתנ"ך כממלכת כוהנים וכגוי קדוש אשר מתפקידנו ככוהנים של האנושות לקרב את המין האנושי כולו לאלוקים דרך עם ישראל ותורתו היות והחזון התנכי הינו אוניברסלי. "לתקן עולם במלכות שדי" "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל צור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו השם אלוקי ישראל מלך ומלכות בכל משלה אמן סלה." על כל פנים לגבי עצם אמונתם האוונגליסטית ומהותה : דבר ראשון: מן הידוע לי אמונת הנוצרים האוונגליסטים היא כי יש"ו איננו נביא בלבד ואיננו משיח בלבד ואף איננו שליח בלבד יש"ו נחשב לאלוהות שהתגלמה בבשר והופיע עלי אדמות כ"אלוה" בבשר בדמות אדם."הדבר היה אצל אלוהים ואלוהים היה הדבר והוא לבש בשר" (האוונגליון הרביעי בברית החדשה בבשורה על פי יוחנן פרק א פסוק א)אכן, אין ספק כי מפסוק זה ומעוד מפסוקים אחרים בברית החדשה נלמד כי הכנסייה האוונגליסטית מאמינה ביש"ו כאלוה גמור. שנית : הכנסייה האוונגליסטית מאמינה ב"שילוש" לפיו הבן, האב ורוח הקודש הינם שלושה ישויות שוות לחלוטין בעלות אותו חוזק חומרם אותו "סבסטנס" לחלוטין הם מכנים אמונה זו בשם "אלפא אומגא" כלומר שלש ממש שהם אחד ממש ואחד שהוא שלוש בו זמנית. רעיון זה הוצג בפני הכנסייה הקתולית על ידי טוריטוליין אשר לא זכה לתואר "אב" בכנסייה הקתולית בגלל שהוא בעצמו כלל לא האמין בו . טוריטוליון סבר כי יש"ו הוא במעמד אחד מתחת לאב. חשוב לציין כי כל זרם אשר דחה את רעיון השילוש איננו נחשב לפלג או זרם בין זרמי הכנסייה מכוון שהשילוש הוא מהותי ביותר באמונתם ולכן כת עדי השם אינו נחשב לזרם כנסייתי נוצרי למרות אמונתו ביש"ו כ"בן" במעמד פחות תחת ה"אב". אך הכנסייה האוונגליסטית קיבלה את עיקרון השילוש כחלק בלתי נפרד מאמונתה והיא מהווה חלק אינטגראלי מעיקרי אמונתה ולכן גם מחשבת לזרם בין זרמי הנצרות. חלק מהכנסיות היהודיות משיחיות אף הגדילו לעשות הם אכן כפרו בשילש אך טענו כי יש רק אחד בלבד והוא יש"ו הוא בשמים והוא בארץ . בכך לדעתם הם אינם משתפים אלא הם מייחדים את יש"ו כ-האב בשמים בעצמו וכה-בן בעצמו .שלישית: השילוש מקורו בדתות פגאניות שקדמו לנצרות כמו הדת ההינדית והאמונה הפרעונית במצרים העתיקה ועוד דתות אליליות ידועות וקדומות עוד יותר כבר מתקופת נמרוד. כל הדתות הללו קדמו לנצרות במאות רבות של שנים ורעיונות אלו הוצגו בפני הכנסייה הקתולית שקיבלה אותם ואחריה גם הכנסייה הפרוטסטנטית מראשיתה בתקופת מרטין ועד היום שותפה לאמונה זו לחלוטין ובכללה גם הכנסייה האוונגליסטית עליה אנו מדברים. הרעיון של השילוש אומר כי ישנם שלושה ישויות רוחניות כאשר האמצעית מבניהם היא זו שהתגלתה בדמות אדם על פני כדור הארץ. רבים לא יודעים שהנוצרים טוענם כי הבורא הוא יש"ו הוא זה שברא את העולם. כך במאה הרביעית לספירה (325CE ) הוחלט שלא ניתן להתפשר על השילוש וכך הפך השילוש להיות הדוקטרינה הרשמית שאי אפשר בלעדיו וכך גם בכנסייה האוונגליסטית עד היום זו היא אמונת הבסיס. הגם שישנם פסוקים רבים בברית החדשה הסותרים את השילוש באמירות מפורשות של יש"ו, פסוקים אלו מוסברים כענווה בלבד או כמצב זמני לפני הקימה מן המתים והעלייה השמימה : כך למשל הפסוק: "אני ואבי אחד אנחנו "(יוחנן 10 30) מודגשים ואילו פסוקים "ויהי בצאתו לדרך והנה איש רץ אליו ויכרע לפניו וישאל אתו רבי הטוב מה אעשה ואירש חיי עולם ויאמר לו ישו מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד אלוהים"(מרכוס 10 17-18) מה גם שבכנסייה ניטש ויכוח חמור מי קדם למי האם האב לבן ולרוח הקודש או שמה שלושתם קיימים נצחית ואף אחד לא קדם לשני המצדדים בכך שהאב קדם ציטוטו את יוחנן האומר : "כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם לבן להות לו חיים בעצמו" (5 226) אך לאמתו של דבר שלושת האוונגליונים הראשונים האמינו במשיחיותו של ישו וסתרו את יוחנן האוונגליון הרביעי שהאמין בבן ובאב אך ברור לכל מתוך הכתבים כי כל ארבעת האוונגליונים סותרים את אמונת השילוש אשר איננה מופיעה בברית החדשה כלל . זו אומצה מאוחר יותר כדוקטרינה אולטימטיבית בשנת 382 לספירה. איננו יודעים מה היו השיקולים שעמדו לפני אבות הכנייה ומדוע למרות הכול אימצה הכנסייה הקתולית ואף הכנסייה הפרוטסטנטית מרגע הקמתה היותר מאוחר את העיקרון למרות שהוא סותר את הטקסט אליו הם אמורים להיות "נאמנים" אך למרות זאת הם דבקים באמונתם זו ועקב כך מטים את הפירוש בברית חדשה של כל הפסוקים שיסתדרו ויתעקמו כדי להוסיף ולהאמין בשילוש נגד כל היגיון כדרכה של הכנסייה מאז ומעולם. תירוצים רבים ושונים זה מזה נאמרו על ידי הפסטורים השונים ברחבי העולם פעמים אף סותרים או שונים זה מזה אבל באופן גורף ואקסיומתי גם הכנסייה האוונגליסטית שקבעה את מרכזה בארה"ב במאה התשע עשרה מוסיפה להאמין כך למרות הסתירות הרבות כך שבהחלט ניתן לומר שלמסקנה למרות הסתירות ברית החדשה נבחרו הפסוקים האליליים כמסקנה. כמו הפסוק שציטטתי: "הדבר היה אצל אלוהים ואלוהים היה הדבר והוא לבש בשר" (יוחנן פרק א פסוק א) אכן, זהו הפסוק המשומש ביותר בברית החדשה כדי להציג את אלוהותו המושלמת של יש"ו אליו הם מוסיפים את הפסוק "למען ימלא הנאמר ביד הנביא לאמר הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראו שמו עמנואל לאמר האל עמנו." (מטי כב' פסוק כג') גם בעניין האמונה ברוח הקודש מדגישים את הפסוק : "הנה מלאך ה' ראה אליו בחלום ויאמר יוסף בן דוד אל תירא מכנוס אליך את מרים אשתך כי אשר הרה בה מרוח הקדש הוא" (מתי א' ט') לצורך חיזוק אמונת השילוש (למרות שאיננו ראייה אך הם) מביאים אותו כראייה את הפסוקים המפורסמים ביותר: "ויגש ישו וידבר אליהם לאמר נתן לי כל שלטון בשמים ובארץ : לכו ועשו תלמידים את כל הגויים וטבלתם אותם לשם האב והבן ורוח הקודש: ולמדתם אותם לשמור את כל אשר ציוויתי אתכם והנה אנכי אתכם כל הימים עד קץ העולם אמן"(מתי כח פסוקים 18-20) לא ברור אם פסוקים אילו הושחלו פנימה מאוחר יותר לצורך חיזוק אמונת השילוש או שהיו קיימים גם קודם ופורשו אחרת אך בין כך ובין כך זו היא אמונתם . העובדה שכת עדי השם וחלק מקהילות הכת של היהודים המשיחים מצהירים על אמונתם בכתבי הברית החדשה אך עדיין נמנעים מלהאמין בשילוש, מורה כי פסוקים אלו נתונים לפרשנות ואינם ראייה חלוטה כי הברית החדשה מורה כך. בעיקר לאור ריבוי הפסוקים הסותרים אמונה זאת בברית החדשה אך הכנסייה הפרוטסטנטית והאוונגליסטית מאמינה כי אלו הם ראיות של ממש . ומכאן נשוב לשלב ב : נגש לדיון היהודי ההלכתי . מה זה אומר מבחינתנו ?האם אמונת השילוש היא שיתוף או עבודה זרה? מה ההבדל בין השניים? תשובה: הרמב"ם מפרש כי בדור אנוש החלו ל"שתף" אך ברבות הזמן ועם חלוף העתים הם סיימו ב"עבודה זרה" . לפי דברי הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה הוא מסביר כי כאשר הם ידעו שהשם הוא האלוקים והם רק כבדו את השמש והירח הכוכבים כ-שרים המשרתים לפניו במלכות להם חלק המלך כבוד שליטה וממשלה ראוי לכבדם אך אף אחד לא סבר באותה העת כי השמש היא אלוהות או הירח או הכוכבים אט אט אומר הרמב"ם נשתכח אלוקים והמאמינים נותרו רק עם השמש והירח והכוכבים בלבד כאלוהות . לשלב זה קורא הרמב"ם "עבודה זרה" . ראיתי שהמחצית שקל כתב : הכי דמי שיתוף "כשאומר זה למעלה מזה, אבל אם פוגמין ביחוד ה' ואומרים שנים הם הרי זה בכלל עבודה זרה "(סימו קנו סק"ב) גם בתשובת הנודע ביהודה כתב : "דמאי דמרגלא בפומא דאינשי שאין עובדי כוכבים מצווים על השיתוף הוא טעות ויצא להם דין זה מברי הרמ"א באורח חיים (סימן קנו) ובאמת כוונת הרמ"א היא שכאשר נשבע העבודה זרה בשיתוף עם שם שמים ואינו אומר לו אלי אתה ..." (הכוונה שאז שבועו שבעה אך לא אם אומר לעבודה זרה אלי אתה כפי שעושים האוונגליסטים ) וכן כתב בנחל אשכול על ספר האשכול חלק ג (עמוד קיט אות טז) כתב שיש ראיה לדברי האחרונים שגם בני נוח מצווים על השיתוף ממה שאמרו הסנהדרין (עד.) להוכיח שבן נח אינו מצווה על קידוש השם מנעמן שאמר והשתחוותי בית רמון לדבר הזה יסלח השם לעבדך ויאמר לו לך לשלום. ואם איתא הרי כשהיה משתחווה לא היה מאמין בעבודה זרה ולא היה יותר שיתוף שם שמים ודבר אחר אלא ודאי שגם בן נח מצווה על השיתוף וכו'. גם הגאון ממונקאטש בשאלות ותשובות מנחת אליעזר חלק א (סימן נג אות ג) הרבה להשיב על המהר"י אסאד (חלק יורה דעה סימן ק"ע ) שנטה להקל בנידונו משום שהאליל שלהם אינו עבודה זרה. והגאון בעל המנחת אליעזר הרבה להשיב עליו בזה והעלה שחשיבה עבודה זרה ממש. והביא דברי הרמב"ם (ס"פ יא מהלכות מאכלות אסורות) שכתב מפורש שעבודת הנוצרים היא עבודה זרה. כתב הרמ"א : (ר"ס קמא) "צורות שתי וערב שמשתחוין להם דינם כצלם ואסורים בהנאה בלא ביטול. אבל אותם שתי וערב שתולים בצואר לזכרון לא מיקרי צלם ומותר" וכתב הרב עובדיה יוסף ביביע אומר חלק יורה דעה סימן יא :"ומכווין שצורת השתי והערב אשר בית כנסייתם היא עבודה זרה גמורה ואסורה בהנאה ודאי שבית תפילתם קרו בית עבודה זרה (ומה שאמרו בשו"ע שאין עבודה זרה בדורנו ) "ודווקא לעניין דאזלו ומודו לעבודה זרה לא חששו בזמן הזה משאין כן בזה (כניסה לכנסיה שהעלה לאיסור משום בית עבודה זרה) וגם הש"ך החמיר בזה (סק"ו) הרמ"א גם כתב (סוף סימן קנ) "שרים או כהנים שיש להם צורת ע"ז בבגדיהם אסור להסיר הכובע לפניהם וכ"ו ע"ש. כתב הרב עובדיה "אלמא דאף בשתי וערב בזמן הזה אין לעשות לפניהם דבר הנראה ככבוד, דחשיבי כעבודה זרה" (וכעין מה שכתב הר' יונה הנ"ל) ואע"פ שיש לחלק מכל מקום בוודאי שאין לחלק חילוקים מדעתנו להתיר (לכנס לכנסיה ) במילתה דהוי אביזרא דעבודה זרה וכמו שכתבו הרשב"א והריטב"א הנ"ל." (יביע אומר שם) גם בשו"ת בנין ציון (סימן ס"ג) כתב: " שאף יש לצדד היתר שלא לעבודה זרה ממש נשתמש הבית דבני נוח אינו מצווה על השיתוף וגם לא הכניסו בתוכו עבודה זרה ממש מכל מקום יש לומר דמה בכך שלא הכניסו שם עבודה זרה מכל מקום הרי התפללו בו לאליל שלהם והאומר לעבודה זרה אלי אתה הוי לי עובד עבודה זרה. וגם לגבי ישראל שמצווים על השיתוף חשיב עבודה זרה ע"ש. ודע כי מה שכתב בשו"ת הבנין ציון שאין בני נוח מצווים על השיתוף, אף על פי שכן כתב הגאון יעב"ץ במור וקציעה (ראש סימן רכד) מכל מקום בתשובת הנודע ביהודה מה"ת (חלק יורה דעה סוף סימן קמח) כתב דמאי דמרגלא בפומא דאינשי שאי העובדי כוכבים מצווים על השיתוף הוא טעות ויצא להם דבר זה מדברי הרמ"א האורח חיים (סימן קנו) ובאמת כוונת הרמ"א היא כשנשבע בעבודה זרה בשיתוף עם שם שמים ואינו אומר לו אי אתה וכ"ו ע"ש (יביע אומר חלק יורה דעה סימן יא ) והביא עוד מקורות רבים ועצומים כמו: האליה רבה (סימן קנד סעיף קטן טו), הרא"ם (סי עט) ועיין עוד בשו"ת שערי צדק , (סימן יב) ובשו"ת ים הגדול (סימן ט) עיין כף החיים (סימן קנד סעיף קטן פב) ועוד עיין מה כתב מחצית השקל בשם השע"א ומעיל צדקה ועוד עיין פתחי תשובה (סימן קמז סעיף קטן ב) ובמן גיבורים (סימן קנו) והחיד"א בפירושו ברית עולם הביא את דברי מר זקנו הגאון רבי ארהם אזולאי מחבר הספר חסד לאברהם (עין הקורא נהר ט"ז) שהנכנס לבית תפילתם הוא בכנפי הסטרא אחרא ומטמאין אותו מעט מעט ולא ידע כי בנפשו הוא." ובשו"ת יחווה דעת חלק ד סימן מה הביא הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל את פרי השדה חלק ב' סימן ד' "נשאל על אודות אנשי ציבור יהודים שנועדו ביום הזיכרון של אחד משרי המדינה ונכנסו לבית תפלתם לטקס אשכבה והשיב שאין ספק שעברו על איסור חמור שיש בו שורש העוון של עבודה זרה שאפילו במקום איבה אין מקום להתירו כלל ואוי לדור שכך עלתה בימי לעבור על עון גדול כזה ובוודאי שצריכים כפרה ועליהם לחזור בתשובה גמורה והשי"ת יסלח להם כי לכל העם בשגגה" ע"כ וכן פסק הגאון רב עובדיה הדאיה בספר ישכיל עבדי חלק ח' (סימן כ' אות מו) ובדרכי תשובה (ס"ס קנז) כתב בשם תוספת ראשונים שאם אין פקוח נפש אור להיכנס כדמוכח בתוספתא (פ"ק דעבודה זרה הלכה ג) ומכל שכן שאף אם יש פקח נפש דעת הרשב"א לאסור משום דהוי אביזרה דעבודה זרה וכן דעת הריטב"א והאורחות חיים יורה דעה מתחילה כתב להתיר בפיקוח נפש וחזר לאסור בפיקוח נפש לאחר שהביא את דברי הרשב"א. ואומר הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל ועכ"פ הבו דלא להוסיף עלה להתיר בשום דררא דממונא או משום איבה. והוסיף שראה להגאון שבילי דוד (סי קנ"ד) שכתב שאיסור הליכה לבית תפילתם הוי מדאוריתא ואין התיר משום איבה. ואע"פ שיש לדון על מה שכתב דהוי מדאורייתא על כל פנים מרוט מיהא שאין להתיר משם איבה. ועוד עיין בדרכי תשובה שכתב (סימן קנ"ד סעיף קטן ט) עיין בעבודה זרה כו. דהיכא דאיכא טעמא לא חיישינן לאיבא וכאן משום אסור להיכנס אי כאן איבא. וכן , רבי חיים פאלאגי שפסק לאסור להיכנס בבית תפילתם (שו"ת חיים ביד סימן כו) ועוד עיין שם שכתב הרב שאל ייקח לבך לומר שבזמן הזה אין עבודה זרה דזהו דווקא לגבי אותם גויים שאין לדונם כעובדי עבודה זרה אבל בית תפילתם שהוא מקום המוכן לפורענות מקטרים לעודה זרה חשיב עבודה זרה וזה פשוט וברור. ע"ש. עוד עיין ברוח חיים (סימן ק"נ) ועוד עיין בספר חסידים (סימן תלה) שכתב "נכרי אחד היה חייב ליהודי כסף וכשהיה תובע ממנו חובו היה הנוכרי בורח לבית תפלתם ופעם אחת נכשל היהודי ונכנס אחריו לבית העבודה זרה לתבוע חובו, ושוב נתחרט על כך ושאל חכם להורות לו דרך תשובה. והשיבו שבכל שנה באותו יום שנכנס לבית עבודה זרה יתענה, וכן היה נוהג כל ימיו. ומעשה ביהודי שהלך בחצר בית עבודה זרה ושמע בת קול מכרזת "ואותי השלכת אחרי גויך והיה מתענה כל ימיו . גם ראיתי בספר פרדס רימונים חלק א שהביא את דברי השו"ת יהודה יעלה להגאון מהר"י אסד זצ"ל שכתב להקל ולהתיר לקנות מבנה ששיש בעבר לכנסייה ולהפכו לבית כנסת שכתב "אולם רוב הפוסקים דחו את דבריו וכתבו להוכיח שהנצרות נחשבת לעבודה זרה גמורה, וממילא יש לאסור מלהשתמש במקום שכזה לדבר מצווה וכן כתב "החתם סופר" בתשובה להחמיר בדבר כן עיקר" עכ"ד. וראה בשו"ת פרי מלכה (סימן נט) שנשאל האם מותר ליהודי למכור חול ולבנים לנוצרים שונים זאת די לבנות כנסייה והביא דבר השולחן ערוך ביורה דעה (סימן קנא סעיף א) שדברים המיוחדים למין ממיני עבודת כוכבים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי כוכבים שבאותו מקום . ודברים שאינם מיוחדים לה מוכרים אותם סתם. גם הסמ"ק כתב ,שעון קלות ראש בבית הכנסת נהפך המקום לבית עבודה זרה כגון כנסייה חס וחלילה ומי הוא זה שירצה שבמקום שבו צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא יבואו חס ושלום נוצרים ויתפללו ליש"ו. (הלכות בית הכנסת חלק הי פרק ד ספר אין למו מכשול) בשו"ת אבקת רוכל למרן רבי יוסף קארו זיע"א הביא בשם הרשב"א שדעתו לאסור את השתי והערב כדין תשמיש עבודה זרה וכן הביא הגאון רבי שה איסרלש בהגאותיו לשולח ערוך כפי שציין לעיל. גם הריטב"א אף שחילק בין שתי וערב שנעשה לשם עבודה והשתחוויה שאסור לבין שתי וערב שנעשה לנוי ולסמל שאינו מחשב לעבודה זרה וכמותו פסקו רוב האחרונים היכר מדבריהם כי נצרות הינה עבודה זרה להרשב"א ולהריטב"א ולרוב האחרונים. מה גם שהסכמת רוב הפוסקים האחרונים שאין להפוך בית עבודה זרה (כנסייה של נוצרים ) שעבדו שם עבודה זרה באורח קבע לבית כנסת קבוע (ילקו"י שם עמוד שכד, שו"ת יביע אומר ח"ב חלק יורה דעה סימן יא אות ד' וחלק ו' סימן ז' אות א) גם הרמב"ם כתב בקשר לאיסור הנאה מסתם יינם: ז: "גֵּר תּוֹשָׁב וְהוּא שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ יֵינוֹ אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה. וּמְיַחֲדִין אֶצְלוֹ יַיִן וְאֵין מַפְקִידִין אֶצְלוֹ יַיִן. וְכֵן כָּל עַכּוּ''ם שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עַכּוּ''ם כְּגוֹן אֵלּוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים יֵינָן אָסוּר בִּשְׁתִיָּה וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה. וְכֵן הוֹרוּ כָּל הַגְּאוֹנִים. אֲבָל אוֹתָם הָעוֹבְדִים עַכּוּ''ם סְתַם יֵינָם אָסוּר בַּהֲנָיָה: (משנה תורה ספר קדושה מ)אין ספק כי כוונת הרמב"ם לנוצרים שהם עובדי עבודה זרה שהם אינם מאומת ישמעאל . ועין עוד בלחם משנה ובכסף משנה מה שכתבו : "וכתב הרשב''א: דטעמא משום דגזירה ראשונה לאסור שתיה בלבד היתה ומשום בנותיהן אבל איסור הנאה שגזרו ב''ד שלאחריהם ומשום חשש ניסוך לא גזרו אלא בעכו''ם עובד ע''ז אבל בשאינו עובד לע''ז לא היתה גזירה ואע''פ שהישמעאלים הללו לא קבלו עליהם שלא לעבוד ע''ז וכן לא קבלו עליהם בפני ג' ז' מצות בני נח וברייתא קתני איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חבירים שלא לעבוד ע''ז דברי ר''מ וחכ''א כל שקיבל עליו שבע מצות בני נח ההיא לא לענין יי''נ ושאר גזירות שגזרו בעכו''ם היא שנויה אלא להחיותו בלבד"(רשב"א)כסף משנה : "וי''ל דע''כ לא קאמר רבינו שאינו אוסר בהנאה אלא בעכו''ם שהוא מבני דת דלא פלחי ע''ז אבל אם הוא מבני דת דפלחי ע''ז אע''פ שזה קבל עליו שלא לעבוד ע''ז לא יצא מכלל אומתו עד שיקבל עליו שבע מצות דאז נעשה גר תושב גמור והכי דייק לישנא דרבינו שכתב וכל עכו''ם שאינו עובד ע''ז כגון אלו הישמעאלים דמשמע דוקא בכה''ג שהוא מאומה שמוחזקים שאינם עובדים ע''ז הוא דיינו מותר בהנאה אע''פ שלא קבל עליו בפירוש שלא לעובדה אבל אם הוא מאומה דפלחי לה צריך לקבל עליו שבע מצות ואם חיסר אחת מהן אוסר בהנאה דעדיין בכלל אומתו הוא " (כסף משנה ) לחם משנה: "ולי אני הצעיר נראה לומר דמאי דנקט רבינו ז''ל כאן שבע מצות משום דס''ל דדוקא בכי האי מיחדין אצלו יין דלמגע עכו''ם דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן כיון דאין לו הנאה בכך אינו מניחו ליגע כדכתב רש''י ז''ל לרבינו ז''ל דכוותה בגר תושב מקילין בכי האי דלא מתכוון להעביר ישראל אבל בעכו''ם אינו עובד ע''ז חיישינן ליה למגע עכו''ם דמתכוון להעביר ישראל ולכך נקטיה בברייתא דין דמיחדין גבי גר תושב אבל לענין הניסוך באינו עובד ע''ז לחוד סגי דאינו מנסך"ילקוט יוסף סימן קכג, קכד – דיני יין נסך : א. סתם יינם של נוצרים שהם עבדי עבודה זרה, אסור בהנאה, וגם מגעם ביין שלנו אוסר בהנאה. ואסור למוכרו לגוי או ליתנו במתנה לגוי, אלא ישפכנו לתוך האסלה של בית הכיסא. אבל הין של הערבים(ישמעאלים) שאינם עובדי עבודה זרה, ומאמינים בייחוד השם, אינו אסור הנאה, אלא רק בשתייה, גזרה משום בנותיהם, שהא איסור חתנות , ואף מגעם ביין שלנו אוסר בשתיה. וכן המנהג.ב. ספק סתם יינם או ספק מגעם ביין שלנו, של ישמעאלים (ערבים) מותר אפילו בשתייה, אבל בספק מגע הנוצרים בין שלנו יש להחמיר, ואע"פ שהוא ספק דרבנן מפני חומר האיסור של יין נסך החמירו בו חכמים. "ודע שזו האומה הנוצרית לכל שינויי כיתותיהם כולם עובדי עבודה זרה" (רמב"ם, פירוש המשנה, עבודה זרה א,ג) "הנוצריים עובדי עבודה זרה הן, ויום ראשון יום אידם הוא"(רמב"ם: משנה תורה, הלכות עבודה זרה פק ט' ד) הגדרת עיקרו של איסור עבודה זרה על פי הרמב"ם:"עיקר הציווי בעבודה זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים. לא מלאך, ולא גלגל, ולא כוכב, ולא אחד מארבע היסודות, ולא אחד מכל הנבראים מהם. ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלוהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה - הרי זה עובד עבודה זרה. – רמב"ם, הלכות עבודה זרה, ב' א' הלכה דהנוצרים עובדי עבודה זרה הם ויום ראשון הוא יום אידם, לפיכך אסור לתת ולשאת עמהם בארץ ישראל יום חמישי ויום ששי שבכל שבת ושבת ואין צריך לומר יום ראשון עצמו שהוא אסור בכל מקום, וכן נוהגין עמהם בכל אידיהם. ומקור הרמב"ם הוא במסכת עבודה זרה דף ז' ע"ב:מתני' רבי ישמעאל אומר שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור וחכ"א לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר. גמ' אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל יום א' לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור.אלא שכאן יש תיקון של הצנזורה, וצריך להיות "אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל, נוצרי לדברי רבי ישמעאל לעולם אסור". וזה כנראה מקור הרמב"ם לדבריו שנוצרים הם עובדי עבודה זרה. גם הרב סעדיה הגאון סבר כי הנצרות היא עבודה זרה והרמב"ם הלך בעקבותיו. נשאלת השאלה האם דבר יכול להיאסר ולקבל דין ע"ז גם בלא עבודה, אם נאמר שכדי לקבל דין עבודה זרה הוא צריך להיות נעבד באופנים האסורים, הרי שאם שיתוף לא נאסר לבני נח, הרי שאין עבודה זרה אצל הנוצרים כיום. אבל אם נאמר שדין עבודה זרה נוצר לא על ידי העבודה אלא עצם האמונה בדבר זה עושהו לעבודה זרה, אם כן יתכן שיש דין עבודה זרה לכל המשמשים של הנצרות אף אם נאמר שאינם עובדים אותו באופן אסור. גבי השאלה האם דבר יכול להיאסר מאליו, הרי זו מחלוקת בגמרא בעבודה זרה דף נא ע"ב:במשנה שם שנינו: "עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל אין אסורה עד שתיעבד". ובגמרא:עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד מתני' מני ר"ע היא דתניא (דברים יב) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים בכלים שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר יכול עשאום ולא גמרום גמרום ולא הביאום הביאום ולא נשתמשו בהן יכול יהו אסורים ת"ל אשר עבדו שם הגוים שאין אסורין עד שיעבדו מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד ושל ישראל אסורה מיד דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר חילוף הדברים עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד אמר מר בכלים שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר הא מקומות כתיב אם אינו ענין למקומות דלא מיתסרי דכתיב (דברים יב) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם.אם נאסרת מיד יש לומר שלא העבודה עצמה גורמת איסור ולכן אפילו אם עובדים אותה בשיתוף היא כבר עבודה זרה. וכן פסק הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק ז' הלכה ד' שעבודה זרה של גוי נאסרת מיד: מה בין עבודת כוכבים של עובד כוכבים לעבודת כוכבים של ישראל, עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה בהנאה מיד שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה לו אלוה, ושל ישראל אינה אסורה בהנאה עד שתעבד שנאמר ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר שהן עבודתה, ומשמשי עבודת כוכבים בין של עובד כוכבים בין של ישראל אינן אסורין עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים. ואם כן הרי כיון שעבודה זרה יכולה ליאסר בלא עבודה הרי שעצם העבודה זרה אינו תלוי במה שבפועל נעבדית. ולכן יתכן שאף אם היא נעבדת בשיתוף יש לה הגדרה של עבודה זרה. ולפי זה אין קשר בין אם יש איסור עבודה זרה בשיתוף לבין השאלה אם החפץ נאסר משום עבודה זרה. לסיכום אם רוב ככל הראשונים והאחרונים מגדירים את הנצרות כעבודה זרה ולא כשיתוף . המחלוקת אם לבן נוח אסור או מותר השיתוף איננה כלל רלוונטית מבחינתנו מאחר שרוב הפוסקים מגדירים את הנצרות כ"עבודה זרה" ממש ואין חולק שעבודה זרה בוודאי אסורה גם עבור הגויים בעצמם. אך דברי טעם הם לחלק כפי שחילק המחצית השקל ואף דברי הנודע ביהודה ברורים היות והתוספת שדבר על שיתוף דבר על אנשים אשר נחשבים לקדושים בכנסיה כמו כל הסאנטות שמשתפים אותם עם שם שמים אך ברור שאם היו משתפים את ישו עצמו עם שם שמים היות והם מייחסים לו לא רק קדושה אלא גם אלוהות ברור כי זה הוא גדר של עבודה זרה גמורה ואין לאפושי מחלוקת סתם כאשר ניתן ליישב את דברי המחצית והנודע ביהודה עם דברי התוספות בשם רבינו תם. פסק הרמ"א בשו"ע או"ח סימן קנ"ו סעיף א':הגה: ויש מקילין בעשיית שותפות עם הכותים בזמה"ז, משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בע"א, ואע"ג דמזכירין הע"ז, מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים וד"א, ולא מצינו שיש בזה משום: ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד) דהרי אינם מוזהרין על השתוף (ר"ן ספ"ק דע"ז ור' ירוחם ני"ז ח"ה ותוס' ריש פ"ק דבכורות); אבל הנודע ביהודה חלק יו"ד מה"ת סימן קמ"ח כתב שזו טעות בהבנת התוספות:וזה גופא מנ"ל להחכם הזה דאין הנכרים מצווים על השיתוף ואף שדבר זה מורגל בפי כמה חכמים שאין הנכרים מצווים על השיתוף וגם בכמה ספרים מדרשות ואגדות השתמשו בהקדמה זאת. ואני יגעתי ולא מצאתי דבר זה לא בשני תלמודין בבלי וירושלמי ולא בשום אחד מגדולי הראשונים ואילו היה זה אמת הו"ל להרמב"ם להביא בהל' מלכים לפסק הלכה שאין הנכרי מצווה על ע"ז בשיתוף ולמה זה השמיט דין זה. ...דבר זה לומר שאין ב"נ מוזהר על השיתוף היה ע"פ טעות שראו בהתוס' במסכת בכורות דף ב' ע"ב... אבל באמת לא כן הוא וכוונת התוס' ורמ"א הוא דמה שמשתף שם שמים ודבר אחר בשבועה אין זה עובד ע"ז ממש רק שמשתף שם שמים (GODׂׂׂ(ודבר אחרׁׁׁ)ׁשמות הקדושים שלהם) ואינו קורא בשם אלהים ואינו אומר אלי אתה רק שמזכירו בשבועתו עם ש"ש בדרך כבוד, בזה מצינו איסור לישראל דכתיב ובשמו תשבע והוא אזהרה לישראל שלא ישבע אלא בשמו ב"ה ולא ישתף ש"ש ודבר אחר כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהל' שבועות הל' ב' והנכרים אינן מוזהרים על זה השיתוף. אבל בשעובד ע"ז בשיתוף אינו חילוק בין ישראל לנכרי.וכן בערוך השלחן סימן קנ"ו באו"ח כתב שאין הגויים מוזהרים על השיתוף לגבי שבועה. ומשמע שלגבי עצם הדין אין נפ"מ במה שאין מוזהרין על השיתוף וזה עבודה זרה מכל מקום. אכן, גם דברי הרבנו ירוחם לא הובנו כלל היות וגם הוא כיוון בדיוק לדבר זה שהם מזכירים בפועל שם השם ולא יש"ו וגם שמכוונים אליו אינו בגדר שם אלוקים אחרים לא תזכיר שאין בכך הזכרה וסוף סוף נידון איננו מצד הכוונה ניא מעורבבת אלא מצד שמזכירים בפועל שמות הקדושים בכנסייה עם שם השם ואינם מזכירים את יש"ו ועל ההזכרה של הקדושים עם שם שמים דנים אם אסור לגויים או לא לרב שמואל אסור לרבינו תם מותר. כך יש גם לראות ולהבין את דברי רבינו ירוחם בהקשר זה אני מצטט:" "דיש היתר בזמן הזה כי נשבעין בקדשים שלהם הנקראים עוון גיליון ואין תופסין בהן אלהות ואף ע"פ שמזכירין שם שמים וכוונתם לישו (רק בכוונתם ולא בהזכרה) מכל מקום אין מזכירין שם ע"ז (אין מזכירין את יש"ו בשפתם רק שם GOD)ׂׂ( וגם דעתם לעושה שמים וארץ ואע"ג דמשתפים שם שמים ודבר אחר(קדושים שלהם) לא מצינו שאסור לגרום לשתף דלפני עיוור ליכא דאין הגויים מצווין על השיתוף עכ"ל וכן הוא בתוספות ריש פרק קמא דבכורות. ברור כי אילו היה הנדון שהיו מזכירים שם השם ושם יש"ו בעצמו שזהו אסור התכלית גם גויים בשבועה היות ואיננו שיתוף אלא ממש עבודה זרה שאומרים לו אלי אתה. אך זה לא היה נדון בתוספות וברמ"א וברבינו ירוחם ובכך טעו והוטעו רבים . אכן, ניתן לומר בדעת הרמב"ם כך: " קידושין לט,ב: "ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים הוה, וכתיב 'למען תפוש את בית ישראל בלבם'." ועי' עוד רמב"ם הל' אישות ח,ה: "שמא הרהר בע"ז בדעתו שעוון ע"ז גדול הוא ומשיהרהר לעבוד בלבו נעשה רשע, שנאמר 'פן יפתה לבבכם', וכתוב 'למען תפוש את בית ישראל בלבם'." הרי שעובד עבודה זרה הוא גם מי שאינו עובד, ואף אם הוא רק מאמין בע"ז - הוא בכלל איסור עבודה זרה. ממילא אין זה נכון לומר (סוף פרק ג לעיל) ש"לשיטת הרמב"ם עיקר הציווי הוא איסור העבודה", שהרי במצות ל"ת א שבסהמ"צ הזכיר הרמב"ם במפורש את האמונה בזולתו - דוק: די באמונה כדי לעבור את האיסור, גם ללא עבודה בפועל. כמו כן אין זה נכון לומר (סוף פרק ג לעיל) שאמונת השילוש לכשעצמה אינה מגדירה את הנצרות כעבודה זרה, שכן אמונה זו כוללת את האמונה שאדם הוא "אל" בנוסף לה' עצמו, וזהי עבודה זרה לכל דבר."אין הכרח בשיטת הרמב"ם שמין יהיה עובד עבודה זרה" - אכן, הבדל יש בין מין לבין עובד ע"ז: מין הוא זה שרק כופר במציאות ה' וייחודו, והוא עדיין אינו נחשב לעובד ע"ז; אבל אם הוא גם מאמין בישות אחרת או נוספת, אזי הוא גם 'מין' וגם 'עובד עבודה זרה'. ולכן, הקביעה שאותו האיש היה מין אינה שוללת את היותו גם עובד ע"ז. מה גם שאף אם נניח לצורך העניין שהנצרות איננה אלא שיתוף ואף אם נניח שהשיתוף איננו אסור לבני- נוח, על כל פנים, ההתחברות איתם עלולה להשפיע על יהודים אשר השיתוף עבורם נחשב לעבודה זרה של ממש לחלוטין מבחינת ההלכה. הגם שלפי דבר התוספות במסכת סנהדרין דף סג עמוד בדיבור המתחיל "אסור" גם תוספות במסכת בכורות דף ב עמוד ב דבו המתחיל "שמא" ובמסכת מגילה כ"ח עמוד א דבור המתחיל ד"ה "תיתי" אכן מוכח כי דעתו של רבינו תם היא שאין איסור בגרימת שיתוף לבני- נוח וכי מותר להשביעו על מנת הציל ממון ואין בדבר איסר גרמא בשיתוף מפני שהוא אינו מוזהר על השיתוף לדעת רבינו תם ובכך חלק על ר' שמואל. אך מכל שלושת התוספותים המאוזכרים לעיל אין שום ראייה שהנצרות היא שיתוף ולא עבודה זרה כל שנאמר בדברי התוספות בשם רבינו תם הוא : שבזמנם היו נוהגים להישבע בשם הקדושים שלהם בכנסייה כגון מתי, מרכוס, לוקס, יוחנן, או אבות הכנסייה כגון האב אוגוסטין או אורג'ן או בשם "סנטה" שפרושו "קדושה" מריה אמו של אתו האיש והיו נשבעים גם בשם לועזי GOD באופן כללי בפני בני דתות אחרות, בכך דן התוספות בשם רבינו תם ואומר : "ורבינו תם אומר מותר לקבל הימנו שבועה קודם שיפסיד דמלוה על פה נפרעים ממנו מפני שהוא כמציל מידם כמו שאומרת הגמרא מסכת עבודה זרה דף ו ולא חוששים שמה ילך ויודה לעבודה הזרה ולמרות ששם במסכת עבודה זרה מדובר רק בחשש שמה יודה ולא חוששים ואילו כאן בנידון דידן הוא בוודאי ילך להודות על כל פנים בזמן הזה כלם נשבעים בשמות של אנשים שהם מחשיבים אותם ל"קדושים" בדתם ולא ואלוהות ולמרות שהם מזכירים יד איתם שם שמים כגון GOD וכוונתם ליש"ו על כל פנים אין זה בגדר האיסור המפורש בפסוק "ושם אלוהים אחרים לא תזכירו" היות והם אינם מזכירים אותו בשם רק במחשבה ובפרט שהגם שהם מכוונים למה שהם מתכוונים הרי הם מתכוונים גם לבורא שמים והארץ . ונעיניין שהם משתפים את האנשים הקדושים שלהם בשבועה ו GOD לא מצאנו שיש איסור גרמא בשתוף אצל גוי מפני שבני נוח לא הוזהרו על השיתוף. "עד כאן הסבר דברי רבינו תם. ואף על פי שהוא סבור שאין איסור שיתוף אצל בני- נוח ואין איסור גרמא בשיתוף או איסור לפני עוור שאינם מצווים על השיתוף דבר רבינו תם על השבועה לצורך הצלת ממון שמשתף שם שמים עם הסנטות של הכנסייה ולא על הגדרת הנצרות כלל היות והוא איננו דן על מעמדו של יש"ו בייחס לקדוש ברוך הוא . ההפך הוא הנכון ברור לרבינו תם שהנצרות היא עבודה זרה לחלוטין רק לגבי סגנון השבועה שנהגו להישבע בדורם בקדושי הכנסייה יחד עם שם שמים כללי כשכוונתם היא אומנם ליש"ו שנחשב לאל אך אינם מזכירים אותו בשמו ואין כאן איסור שם אלוהים אחרים באזכרה בפועל. מכאן, שאין לגזור או להסיק בטעות שלדעת רבינו תם הנצרות איננה עבודה זרה, כך היא בוודאי גם עבורו. ורק השבועה בסיגנון זה הינה שבועת שיתוף ובה אין איסור לגוי ואין איסור גרמא בשבועת שיתוף מבחינת היהודי כלומר אין לפני עוור לא תיתן מכשול, זה הכול. מה גם שראיתי בדברי הפסק של הרב דוד סתיו והרב איעזר רבינוביץ' שכתבו את דברי הרמב"ם בהלכות מלכים פרק יא הלכה ד כי הנצרות גרמה את התפשטות התנ"ך ומושגיו ואת מושגי המצוות בעולם, אך במחילה מכבודם הרי הרמב"ם גילה דעתו המפורשת כי הנצרות הינה עבודה-זרה וטוב דבר במקומו ובהקשרו. כמו כן, אינני מבין כיצד בכלל אפשר לפרש את דברי הרמב"ם באופן שיהיו דברי אלו סותרים את דבריו בכל מקום אחר ? ובעיקר כאשר אפשר לפרשם כלא סותרים. מדוע לא לתת לרמב"ם לפרש את עצמו מתוך דבריו ומתוך נאמנות לדברי עצמו בכל מקום אחר ? על כן, ברור כי הרמב"ם לא בא לתת שום קרדיט לנצרות, אלא רק לספר לנו כיצד הנהגת השלמות של השם מסבב הסיבות מסבב הכול לטובה. גם אם בני אדם אינם פועלים עם התוכנית האלוקית הם אינם יכלים לסתור את הנהגת השלמות והשם מגלגל את הכול לטובת השלמות למרות שהקרדיט לא ניתנת לנצרות כלל, אלא רק הנהגתו יתברך בלבד שהוא מסבב הסיבות. וכבר כתבה הגמרא במסכת עבודה זרה בתחילת המסכת על משפט האומות שכאשר נכנסת מלכות רומי למשפט אומר להם השם "במאי עסקתם אומרים לפניו ריבנו של עולם הרבה שווקים תיקנו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו וכולם לא עשינו אלא שביל ישראל כדי שיעסקו בתורה אמר להם הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם שווקים להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמכם כסף זהב לי הוא שנאמר "לי הכסף לי הזהב נאום השם צבקות" כלום יש בכם מגיד את זאת? ואין זאת אלא תורה שנאמר "ואת התורה אשר שם משה" מיד הם יוצאים בפחי נפש יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה..." (גמרא עבודה זרה דף ב עמוד ב) "אבל מחשבות בורא העולם אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו, ולא מחשבותינו מחשבותיו, וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כלו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד (' צפניה ג ט)". ( הרמב" ם)נלמד מדבריו אלו של הרמב"ם שלושה דברים:ראשית, שדברי הרמב"ם אינם מהווים טפיחה על כתף הנצרות אלא דברי שבח והסבר להנהגת השלמות ותוכנית האלוקית. שנית, כל מה שעושים האומות עושים למען עצמם "לגרמייהו עבדין" ואינם נוטלים שכר על כך. שלישית, אם באמת רצוננו לקרבם ולזכותם לא את כספם וזהבם אנו צריכים ליטול מהם אלא שאנו צריכים להורותם דרך להיות בני- נוח טובים וללמדם את אשר הם צריכים לדעת ומורשים ללמוד כדי להודות בתורת משה ולחדול מעבודה זרה וכדאי שלא נבוא אנו "לכשיר את שרץ" אלא כדאי יותר ש"נקרא לילד בשמו" ונזכה בכך גם אותם מתוך אהבת חינם, ודאגה רוחנית למימוש החזון האוניברסאלי של התנ"ך להיות אור לגויים באמצעות "אור האמת" ולא להחשיך את עיני ישראל בממונם של עובדי עבודה זרה ולהכשילם בעוונותינו ובתאוות הממון שבנו מפני שזהו בעצמו "חטא העגל" או אם תרצו "עגל הזהב" של דורנו. כמו כן, ראיתי כי הרבנים אליעזר רבינוביץ' והרב דוד סתיו מנו את שיטת המאירי ונסמכו עליה בטענתם כי הנצרות איננה עבודה זרה ולכן דינם כבני- נוח ויש לקרבם ואפילו להכיר להם טובה על כל תרומותיהם. אכן, שיטת המאירי היא שהנצרות איננה עבודה זרה ודעתו הינה דעת יחיד שאין לפסוק כמוה הלכה ולמעשה לפי כל כללי הפסיקה. אך אין ספק כי גם לדעת המאירי הנוצרים משתפים וכמשתפים אם הם מגמתיים ומיסיונרים בגישתם בין אם מדובר במיסיון אקטיבי או פסיבי, בין אם מדובר במיסיון גלויי או סמוי, מהווה מלחמת תרבות מסוכנת ואין לתת חרב בידם לחדור או להשפיע בתווך הקצר או הארוך, היות וזוהי מצוות דתם ודרך עבודתה העיקרית - לנצר את האנושות כולה ובעיקר את היהודים. מצווה זו היא המצווה החשובה ביותר בדתם, עליה מצווה ישו כצוואה אחרונה בברית- החדשה. כך הוא נפרד מתלמידיו לאחר שקם מהמתים ושהה עם תלמידיו ארבעים יום במעמד הסתלקותו ועלייתו השמימה (לפי אמונתם) ואין מצווה בדתם חשובה ממנה. מה גם שהדוקטרינה המוצהרת של הכנסייה היא שמותר בכל דרך לנצר ולהביא לאמונת יש"ו. אם בדרך עלילה, אם בדרך הונאת דברים או מרמה כפי שכתב "פול" ברית החדשה. אגב "פול" כתב ארבעה עשר ספרים בברית החדשה. הוא אבי הכנסייה הפאוליסטית והסמכות שלו איננה ברת ערעור בכל פלגיה השונים של הנצרות: "ליהודים הייתי אני כיהודי תחת התורה למען קנות את ליבם ליש"ו ולאשר בבלי תורה הייתי אני בבלי תורה למען קנות את ליבם ליש"ו". כלומר הצביעות היא אסטרטגיה מיסיונרית מוכרת המתאימה את עצמה לסיטואציה לפי שקולי כדאיות. וכך גם הקרן לידידות והוואלרים בהר ברכה העובדים בכרמים ותורמים כ 30,000 שעות עבודה לערך לעונה יהודה ושומרון בדורנו. אם ישנו צורך בברור המציאות אשמח להציג בפני הרבנים המבקשים עדות חייה של ניצולים יהודיים אשר שבו הבית ליהדותם מהכנסייה הנוצרית ומכל הפלגים השונים, על מנת למסור עדות שאכן אלו הם כוונותיהם גם אם הם מסתירים אותם מאוד יפה לעת עתה עד למציאת ההזדמנות והאפשרות. מה גם שראיתי את דברי הרב אליעזר מלמד האומר כי העוקץ של הנצרות אצל האוונגליטים איננו קיים יותר היות שהם מאמינים שאנו העם הנבחר וכי המצוות אינן בטלות והם מסייעים בנאמנות ליישב את ארץ ישראל ומסייעים בהגשמת חזון השיבה. אין דברים נכונים כלל ועיקר היות ושיטת "פול" מיושמת היטב גם כאן. הנוצרים ביטלו את כל המצוות לחלוטין ואף חושבים אותם "לרעל", כפי שכתוב בברית החדשה מפורשות. האוונגליסטים אינם סותרים עשרות רבות של פסוקים בברית החדשה הטוענים שאין לשמור מצוות כלל ואף כל מי ששומר אותם יש"ו לא יועיל לו במאומה. יש"ו כבר הגשים את כל המצוות כאילו היה זה נבואה שיש להגשימה. רק הוא יכול לעשות זאת לנו אין יכולת והחטא גובר ולכן הם רעל, כי לא היינו יודעים חטא מה הוא אילולי צווה השם והוא נתנה לטובה. אך היות שאנו מכורים לחטא בבשר הפכה המצווה לרעל ממית עבורנו ורק באמצעות יש"ו נגאלים זו היא אמונתם של כל האוונגליסטים "כו....לם". איני מבין מדוע לסמוך יותר על גויים מאשר על חוזרים לדת היהודית, אחינו היהודים אשר מכירים לפני ולפנים את הכתות והדתות הללו ושבו ליהדותם מבחינה הלכתית. אחינו אלו השומרים תורה ומצוות יש להם יותר מהימנות מבחינה הלכתית וכדאי לשמוע מהם את עדותם ישירות ולא להסתמך על סברות או חקירה שטחית, מפני שהמלכודות בתהליך החקירה גם הם אינן ידועות דיים לרבנים, והגרסאות מותאמות מראש באופן מגמתי כחלק מאסטרטגיה מסיונרית דתית עם הדרכה והכוונה מוקדמת. "ויצעק (פאלוס) בתוך הסנהדרין : אנשים אחים. אני פרוש אנוכי בן פרוש" (פועלי השליחים כ"ג ד) "בהיותי ערום במרמה לכדתי אתכם" (הקורינטים איגרת ב' יז) "המשיח הוא סוף המצוות והתורה"(אל הרומים י' ד') "בשכל אני עובד את תורת האלוהים אך בבשר את תורת החטא" "כי באמונה יצדק איש ולא במעשי המצוות" (אל הרומים ג כח)פאולוס כינה את הנוצרים הראשונים אשר עדיין קיימו תורה ומצוות בשם "צבועים , אחי השקר" "לכן אחי הומתם גם אתם לתורה גוף המשיח היותכם לאחר לאשר נעור מן המתים למען נעשה פי לאלוהים"(אל הרומים ז' 4) "עוקץ המוות הוא החטא וכוח החטא היא התורה" (אל הקוריתנתים ט"ו-ט"ז) "לא ידעתי את החטא בלתי על ידי התורה כי לא הייתי יודע החימוד לולי אמרה התורה לא תחמוד וימצא החטא סיבה לו במצווה לעורר בקרבו כל חימוד כי בלעדי התורה החטא מת הוא. ואני חייתי מלפנים בלא תורה וכאשר באה המצווה ויחי החטא ואני מתי והמצווה אשר נתנה לי לחיים היא נמצאה לי למות. מצא החטא סיבה במצווה לטעות אותי ויהרגני על ידה. למען אשר יהיה החטא לחטאה יתירה על ידי המצווה כי יודעים אנחנו שהתורה היא רוחנית ואנו של בשר ונמכר תחת יד החטא" (אל הרומים 8-14) "הנשענים על קיום מצוות התורה נתונים תחת הקללה" (אל הגליים ג, יד)"ונהייתי ליהודים כיהודי למען אקנה יהודים ולאשר בבלי תורה נהייתי כמו איש בל תורה"(אל הקרינטים ט, כ-כא ) "באומרו חדשה (כלומר ברית- חדשה בירמיהו לא) זקן את הראשונה אך המזקנה והנושנה קרובה לכיליון"(אל הגלטיים ח, יג) עוד ועוד פסוקים לרוב..שאלתי היא האם זה בכלל מסתבר שהאווגליסטים הצמודים באמונתם לטקסט של הברית החדשה הפסיקו להאמין לכל דברי פאולוס? כפי שיוצא מדברי הרב אלעזר מלמד? ברור שלא. לכן ברור שכל גישתם היא תועלתנית מבחינה מיסיונרית כדי להשפיע אם מעט ואם הרבה, אם לאט ואם מהר על דרך ההרגשה ובאמצעות הקירבה על דעות, על מגמות ולהיות רלוונטיים ומקובלים. להשיג לגיטימיות ושינויי תדמיתי ולנצל זאת בכל דרך בזהירות ובבוא העת. הם אינם מאמינים כי אנחנו נבחרים מהם. זו טעות. הם מאמינים כי הם נבחרים מאתנו. לשיטתם ישנה יותר מברית אחת לאלוקים עם בני האדם. העיקרית עם גוף הכנסייה, ברית של פנימית המבוססת על זכות בגלל ההכרה ביש"ו כאלוה, ולא על חסדי אבות ראשונים כפי שיש ליהודים, שהיא ברית בחסדי אבות חיצונית. למרות שהם בוודאי חוטאים והמצוות אינם מועילות להם דבר, הם רק מזיקות, מפני שהם ניתנו רק כדי להוכיח כי לא ניתן בכלל לקיימם ולא אפשר לעמוד בתורת הדין, שהיא הברית הישנה, אלא רק בתורת החסד שהיא הברית החדשה . ועל מה שכתב המאירי : המאירי בע"ז ב' ע"א בענין יום אידם שאסור לישא וליתן עימהם, כתב:עקר הדברים נראה לי שדברים אלו כולם לא נאמרו אלא על עובדי האלילים וצורותיהם וצלמיהם אבל בזמנים הללו מותר לגמרי ומה שאמרו בגמ' נצרי לעולם אסור אני מפרשו מלשון נוצרים באים מארץ מרחק האמור בירמיה שקרא אותם העם נוצרים על שם נבוכד נצר וידוע שצלם השמש היה בבבל ושכל עם נבוכדנצר היו עובדים לו וכבר ידעת שהחמה משמשת ביום ראשון כענין ראשי ימים ומתוך כך היו קורין לאותו יום נצרי על שם שהיה קבוע לנבוכד נצר על צד ממשלת חמה שבו והדברים נראין וברורים. ראיתי משיבים על דבריו שאין זו דעתו באמת ורק מפני פחד הנוצרים כתב כן, אך התפלאתי שרבים לא שמו לב לחכמתו הגדולה של המאירי אשר כתב בדרך רמז כי הנצרות היא בעצם עבודה זרה. הוא ייחס את הנצר לנבוכד-"נצר" מלך בבל שהאמין באל השמש וצלם השמש היה ידוע וכבר ידעת כתב המאירי וסמך על חכמת הקורא שהחמה משמשת ביום ראשון אלא שהוא רמז בדבריו שהוא גם יום אידם של הנוצרים. גם יש"ו נחשב לאל השמש היות שהקיסר קונסטנטין האמין תחילה במיטרה האל הפאגאני הקדום הדת המיטראית הינא דת עתיקה שקדמה לנצרות כל הטקסים הנוצרים כמו המים הקדושים ועץ האשוח והפעמנים ואף יום ראשון המכונה יום השמש וגם המושג "אל השמש". כל המושגים הללו אומצו על יד הנצרות ונלקחו מדת קדמונית זו שמקורה בפרס ובבל "מיטרה" היה נחשב בעצמו ל"אל השמש" וקונסטנטין הקיסר האמין שיש"ו הוא גילגולו, ולכן גם קיבל את הנצרות עליו והשליט אותה כדת הקיסר ברומא. הוא זה ששינה מסיבה זו את הזמנים והמועדים וקבע את יום ראשון יום משמש כהיום הקדוש במקום יום השבת. מה גם שה"אל יש"ו" כמו האל אדם "מיטרה" "נולד לבתולה" וגם הם שניהם נולדו באותו יום ב25 בדצמבר, זהו היום שבו חוגגים הנוצרים את חג המולד של יש"ו. אין ספק כי גם האוונגליסטים הנחמדים חוגגים את הכריסטמס ב25 בדצמבר מאמינים בישו כאל ושובתים ביום ראשון ולא ביום השבת. אגב, גם העבודה הזרה של האל תמוז הקדמונית בתקופת נמרוד בעיר נווה קשורה במיתולוגיה הנוצרית. זו האחרונה רק שדרגה אותה. דת זו הייתה מקובלת בבבל ובפרס ובאור כשדים מספרת סיפור דומה לפי הסיפור המיתולוגי אמו של האל "תמוז" התעברה מקרני השמש וילדה את "תמוז" ב"לידה בתולית". האלילויות הללו כולן קשורות בטבורן למיתולוגיה הנוצרית, שבזזה כל פיסת עבודה זרה אפשרית ואימצה אותה לעצמה. הנצרות לקחה מכל האליליות את הרעיונות היותר אלילים ביותר שבהן. ובכלל הדברים השילוש מקורו במצריים הפרעונית ואילו ה"אל" יש"ו מזוהה עם האל המצרי "אוזיריס" "הטלה" ההורוסקופי של חודש ניסן בכור המזלות ומכאן שואב טקס הסעודה האחרונה את השפעתו מ"הטלה של פסח" . מה גם שמתחת לפסלו של בודהה באי ציילון (חי כ600 שנים BC ) מצוטט פסוק מכתבי ה"קודש" של הבודהיסטים המכונים בשם "סוטרות" ושם כתוב : "האב שבמרומים באהבתו את העולם שלח את בנו יחידו כדי לגאול את העולם מחטאיו". נשמע מוכר? זוהי עבודה זרה בודהיסטית . אם לא די אוכל להוסיף ולומר כי האל אדם "קרישנה" - ה"אל ההודי", נרדף על ידי בני שבטו כמו ישו שנרדף על ידי בני עמו. לשניהם היו שנים עשר תלמידים. שניהם נולדו בלידת הבתולה. שניהם התגלמות האל האמצעי שבשילוש בבשר. שמותיהם דומים "קרישנה"= "קריסטוס". שניהם נצלבו על צלב שהיה סמל למפתח החיים במצרים העתיקה ואחר כך בהודו, על שניהם נטען שקמו מהמתים ביום השלישי, שניהם היו עם שנים עשר תלמידיהם במשך ארבעים יום לאחר שקמו מהמתים ושניהם נפרדו מתלמידיהם לאחר ארבעים יום עלו לשמים. אם הנצרות איננה עבודה זרה כי אז במצרים, בהודו, ובטיבט ובבל, גם לא עבדו עבודה זרה. ברור, לי כאותה "שמש" שהם כולם עובדי אלילים גמורים, עליהם ועל שכמותם אמר דוד מלך ישראל בתהילים "כי כל אלוהי העמים אלילים והשם שמים עשה" . כמדומני שגם דברי המאירי אינם באים לקבוע שהנצרות איננה עבודה זרה אלא לעניין להתיר לסחור ביום אידם נאמרו. מה גם שבדורו בוודאי לא היו אוונליסטים "נחמדים", וכל דבריו אלו נאמרו לגבי הכנסיות הקתוליות, שאין לנו כלל ספק שהינם עבודה זרה גמורה ואין צריך לכך כל ראייה. מה גם שאם המאירי באמת לא חשש או פחד מהוותיקן ששרף והתעלל במתנגדיו באותה העת, אז לפחות נדון אותו לכף זכות ונאמר שהוא מעולם לא חטא ולא נכנס כמונו לכנסיות קתוליות כדי לראות עבודה זרה גמורה. בתוכן הכנסיות מלאות בצלמים ובפסלים של מתי ולוקס ובתקופתו אף הגישו לפני צלמים אלו אוכל כמו יוגורט גבינה ומרק בצלחות לאכול . או שמא הוא לא ראה במו עיניו כמוני את טקסי הקטורת והפסלים והצלמים את טס ביוקרסט ועוד, ועוד שלצערי עיני ראו ולא זר גם בארץ בכנסיית בית לחם וגם בארצות הברית בכנסיות קתוליות. ועדיין ניתן להיווכח ההפך מדבריו גם בדורנו אנו. לכן ברור שדבריו של המאיר שלא התייחסו לאוונגליסטים אותם הוא לא הכיר, מפני שהם כלל לא היו קיימים. בדורו התייחסו לנוצרים הקתולים. עליהם איננו מתווכחים כלל ולגביהם כולנו יודעים את האמת הברורה לגביהם . ולכן הדרך היחידה לפרש את דבריו כדי שיעמדו היא בגין החשש מפני אכזריותם, אם בגלל פיקוח נפש של כלל ישראל ששינו לדעתו את הפסק בדברים שאפשר מפני פיקוח נפש של כלל ישראל, ואם בגלל שלא סבר מאידך שיתעו בדבר ברור כל כך וכתבם דרך רמז כפי שהראיתי. מה גם שחלק מהמצוות קשורות בארץ הקודש לא היו רלוונטיות ורק בגלל הביקורת על דברי התלמוד ובגלל חוסר הרלוונטיות במצב גלות אכזרי שינה המאירי ורמז בכתביו לחכמים. כנראה שהמאירי התמודד עם ביקורת נוצרית כלפי הדיון המאוזכר בגמרא מסכת עבודה זרה ותירץ את תירוציו מאימת הנוצרים בעת לא פשוטה לישראל ובעת הגלות. מה גם שטענת המאירי על עמים גדורים בחוקים ונימוסים אינם עובדי עבודה זרה. לא ראינו יסוד כזה בכל הש"ס "אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה". ברור כי למאירי לא הייתה קבלה בעניין זה כנגד כל הפוסקים. מה גם שלא כתב את פסקיו בדרך של קבע מרבותיו. ואילו בדרך הסברה לא די שהינו דעת יחיד בהלכה, אלא שסברתו זו מופרכת מתוך העובדות ההיסטוריות. גם היוונים, והרומים, והבבלים, ואפילו דור הפלגה מתקופה הטרום נוצרית היו פגאניים. גם נבוכדנצר וגם מצרים הפרעונית, גם ההינדים וגם הבודהיסטים יודעים שיש אלוקים (תרוודה בודהיזם). ולמרות שהיו גדורים בחוקים ובנימוסים, ואפילו בצניעות ובפרישות משלהם, הינם עובדי עבודה זרה לכל הדעות. מה גם שהמצרים האמינו בקיומו של האל. נלמד זאת מטענת החרטומים לפרעה "אצבע אלוקים היא" ולכן הטענות מופרכות מכוח כורח העובדות וההיסטוריה האנושית. לפיכך, דווקא בשל גדלותו של המאירי כגאון עולם, אינני חושש שטעה בכך, ואינני סבור שהוא היה סבור שמישהו אחריו יטעה מכל הפוסקים אחרי כתיבתו. היה זה צורך שעה בדורו ובוודאי ידע מה שעשה וחייבים לדונו לזכות ולא לטעות אחריו .האם נוכל לומר כי תרבות מצריים הפרעונית איננה אלילית בגלל זה? האם הפרסים לא היו אומה אלילית היות שכורש טען כי אלוקי השמים נתן לו את כל ממלכות הארץ? (הם האמינו בדת המכונה זרסטוסטראניזם: שני אלים אחד טוב ואחד רע שנלחמים ביניהם וחלקם בדת המיתרה). ומה עם אלכסנדר מוקדון שהשתחווה לפני שמעון מצדיק ? האם גם היוונים אינם אליליים? אז מי נותר אלילי לפי הבנה זו בדברי המאירי ? כמדומני שאימת הנצרות ומוסד הוותיקן ומלכות האומות התקיפה גרמו למאירי לכתוב כך, או לסבור שצריך לשנות בדיבור או בהלכה מפני פקוח נפש של הכלל ובדינים אלו . ותו לא . מה גם שלא היה חשש שיהודים יטעו בכך בדורו לחשוב את הנצרות לא כעבודה זרה . האם באמת הנוצרים אומה גדורה בשפיכות דמים? אינקווזציה, שואה, אנטישמיות, עלילות דם, רדיפות, השמדות, מסעות צלב, העלאה על המוקד לשרפה בלב העיר, גליוטינה, ועוד ועוד היו מנת חלקם ובשם אמונתם ואולי אף לא נמצא אומה פחות גדורה מהם בהיסטוריה האנושית ובוודאי לא הוותיקן. וכי על מי דיבר המאירי על אוונגליסטים שכלל לא הכיר ? ממילא ברור שאינם גדורים ונימוסיהם רק חיצוניות ריקה בלבד. אילו היה המאירי אומר זאת על האוונגליסטים בדורנו, אולי היה מקום לדיון אם דבריו אלו הם דעתו האמתית. אך ברור כי דבריו אלו אינם דעתו האמתית, היות שאמרם בדורו ומפני האימה והשעה בלבד. לפיכך, אין להסיק מכך דבר לגבי דידן. מה גם ששנים רבות אחריו כאשר כמה הנצרות הפרוטסטנטית בימיו של מרטין לותר גם היא הייתה אנטישמית ביותר ואף היטלר הושפע ממנו ישירות והדברים ידועים. כפי שכבר אמרתי בעיקר שחלק מן הפסקים אינם רלוונטיים בגלות אלא בארץ ולא ראה המאירי שום צורך להתחכך עמם : "דוגמה לכך ניתן להביא מדבריו על מסכת עבודה זרה דף כא' בדין מכירת בתים לגויים: "ולעניין פסק, דבר זה לא נאמר אלא בארץ, ובזמנים שהזכרנו." ... "שדבר זה עיקר איסורו לאותם עובדי האלילים שהיו אליליהם בבתיהם ומקטרים ומזבחים להם שם:"יש הטוענים, שדבריו אלה של המאירי נאמרו מתוך חשש מן הנוצרים, ואינם משקפים את דעתו האמיתית." (ויקפדיה) על כל פנים, החלוקות בדעת המאירי אינן כל כך רלוונטיות מאחר והוא דעת יחיד בהלכה ואין לפסוק כמותו לפי כללי הפסיקה ואף הסיבות והטעמים שהובאו בכתביו אינם טעמים חדים ואינם ברורים ואפשר שמאותם הטעמים עצמם נסיק את ההלך הגמור לגבי הנוצרים לכל יודע מאורעות הזמן והעיתים ואיננו חושדים את המאירי בבורות אלא בתחכום לשעתו וכבר הגיע השעה לראות והראות זאת . מה גם לגבי מי שנחשב בעיני כולם לעובד עבודה זרה יהיה ניתן להסיק מדבריו (חלילה ובטעות) שאינו ובכללם גם תרבות מצרים הפרעונית שהאמינה באלוקים והייתה גדורה בחוקים ונימוסים. מה גם שמטענותיו ורמזיו בעניין נבוכדנצר חוזרים הדברים לכפי שאמרנו שהנצרות הנה עבודה זרה גם בימינו וגם ה"אוונגליסטים החמודים" . אגב לפי השיטות החדשות שבנצרות המודרנית כמו האנתרופוסופיה יש"ו עדין נחשב בדורנו ל"אל השמש". עד ימינו אנו עיין בכתביו של רודולף שטיינר מייסד הכת האנתרופוסופית המתבססת על המיסטיקה הנוצרית ומשלבת את התיאוסופייה האזוטרית של בלבצקי מהמזרח הרחוק. לאחר כתבי כל זאת הזדעזעתי לראות את כתבה בעיתון שבע בראיון עם הרב אליעזר מלמד האומר: "אולם כאשר נוצרים חוזרים להאמין בכך שעם ישראל הוא עם סגולה וכל דברי התורה והמצוות שררים וקיימים ומתפללים על גאולת ישראל כדבר השם מפי נביאיו ואף מסייעים לקיבוץ הגלויות ולבניין הארץ – הטענות הקשות כנגד הנוצרים הללו בטלו. ואף ראוי לשבח את מעשיהם הטובים ומחשבותיהם הטובות על ישראל " (עיתון שבע ,כ"א בסיוון תשע"ד, 19.06.2014)לא ידעתי מאין לו כל זה ברור כי הרב אליעזר מלמד טעה טעות חמורה ביותר. הוא איננו יודע ואיננו בקי במציאות כלל וכלל, ואינו יודע לא מה היא אמונתם באמת ולא מה הן מחשבותיהן של נוצרים אלו. הם סבורים כי הם בעצמם הם "עם הסגולה" ואילו אנחנו אין בידינו אלא "ברית- אבות". הם אינם מאמינים בכל דברי התורה והמצוות כשרירים קיימים כדבר השם מפי הנביאים. מצוות אלו ותורה זו כלתה ועברה מן העולם ואין גאולה אמתית ליחיד או לכלל אלא בקבלתו את יש"ו בלבד.... התפילות שהם מתפללים לגאולת ישראל הם תפילות להתנצרות העם היהודי, מפני שכך הם מבינים גאולה. הם לא למדו בישיבה של הרב מלמד לפני התפילות. גם הסיוע בישוב ארץ ישראל לא נעשה לצרכינו ומתוך דאגה או אהבה לעם ישראל. בשלב הזה צורך עבודתם הוא לקירוב הגאולה שלהם לפי הבנתם בלבד. הם אינם מסיחים את דעתם לרגע מהצורך לחלוק את יש"ו עם היהודים בדרכי השפעה עקיפות או ישירות, ומהמרת דתו של עם היהודי כפתרון סופי, ככל חלק אחר מחלקי הכנסייה האוונגליסטית הפועלת כבר בכל החזיתות, מיסיון אקטיבי ופאסיבי, מיסיון גלוי או מוסתר. כל מאווייהם ברורים לחלוטין ומודעים לחלוטין, גם אם הם הוסתרו היטב מהרב מלמד ומתלמידיו במתכוון . כל מי שנותן לפעילות זאת יד נועץ את טלפי הכניסיה חזק יותר ומטשטש את הגבולות ואף נותן לכך לגיטימציה. בכך הוא פוגע בכלל ישראל ואין טוענים למסיט שלא נתכוון. אומר הרב דוד טנדלר חתנו של הרב משה פיינשטיין, אשר החרים את הקרן לידידות ואת העומד בראשה. לפיכך אין להתקרב לאנשים בעלי מגמות חתרניות אלו גם אם לעת עתה, על פניו הם נראים כידידים בעלי אינטרסים משותפים. אם אין בנו שמץ של יושר להאמין לאחינו ניצולים הרבים השבים משדה נצרות אל חיק העם היהודי ולשאול את דעתם, שומה עלינו האמין לפחות לדברי רשב"י : "עשיו שונא ליעקב הלכה היא" גם אם הוא נותן פרוסה או מפריס פרסה, זהו רק סימן טוהר חיצוני בלבד. הוא אינו מעלה גירה ולכן אין תוכו כברו. "לכן נמשל עשיו לחיה אשר איננה כשרה" וגם אם הוא עתיד לחזור עדיין הוא איננו כשר היום ועדיין לא נשתנה טבעו. מה גם שחזרתו תיעשה בדרך של קירוב אל אורה של האמת היהודי ולא בדרך של קבלת טובות הנאה מעובדי כוכבים הפוגעת בעם ישראל ובהם עצמם בגלל החטא שנגרם ליהודים על ידם. לי אין ספק כי ארץ ישראל תקיא בסופו של דבר את כל כספי העבודה הזרה שנוטעים בה, בין אם בנינו עם כספם בתים, או נטענו עצים. בין אם השתמשנו בכספים אלו להתיישבות, או להתנחלות, או אפילו לחינוך ילדינו לתורה. כספים אלו אינם בגדר "נטיעה", אלא בגדר "עקירת נטוע". ואכן כך גם ניתן להבין את מאורעות גוש קטיף. סיבות אלו היו והינם הסיבות הרוחניות והאמתיות לאירועים, היות וכל הכופר בעבודה זרה כאילו קיים את כל התורה כולה וכן ההפך . אומר את האמת, אני בהחלט חושש ממה שעלול לקרות ביהודה ושומרון אם חלילה לא נשכיל להתעורר ולחזור בתשובה שלמה על כך. בכל פעם שרצינו לשאת חן וחסד בעיני הגויים בכל פעם שטשטשנו גבולות ולא הבדלנו ברורות בין ישראל לעמים, הסתיר השם את פניו מאתנו ומצאונו צרות רבות ורעות. עתה משהפכו רעיונות של התקשרות והתקרבות, הידברות ושיתוף והפכו בקרב חלק מאתנו לאידיאולוגיה דתית ומימוש חזון, אני חושש יותר מתמיד שהניסיון האידיאולוגי של יצירת גאולה אוניברסלית בדרך הקלוקלת תמית חלילה אסון גדול אחד נוסף על עמנו, ומאידאולוגיה זו של עלית דרגה ממחשבה של גאולה לאומית וגאולה בין לאומית בשיתוף עם הנצרות האוונגליסטית והקרן לידידות יהודים נוצרים מחד (מהצד הימני של המפה) ואחרים בשיתוף פעולה עם "הסדר העולמי החדש" ו"הקרן החדשה לישראל" מהצד השמאלי והאתיאיסטי של המפה, יובילו אותנו להרס עצמי עד כי יבא שילה, ומבלעדי המעורבות האלוקית קיומנו כיהודים כרגע בסכנה קיומית שעוד לא הייתה כמותה. ואכן "עת צרה היא ליעקב" ובעזרת השם "ממנה ייוושע" אך כבר למדנו חז"ל "מה שהיה הוא שיהיה" (משלי) "וכימי מצריים אראנו נפלאות" (מיכה ז) גם עתה כנראה יתקיים בנו "ותעל שוועתם אל האלוקים" ולוואי ונחזור בתשובה ונזכה לגאולה בלי סבל וייסורים רק מתוך שמחה וחסד ורחמים אכן בידינו הבחירה ובידנו בדבר אם נתחזק לעמוד בפרץ "למען ארצנו ולמען ערי אלוקינו" . אגב, ישנו סרטון אשר הופץ באינטרנט לפיו גם הפסטר האייגי איננו אוהב ישראל למרות כל טענותיו. כתב יהודי שנכנס לשמוע את שיעורו בכנסייה שואל אותו אם הוא אוהב ישראל. הסטור נענה בחיוב והעיתונאי ביקש ממנו לפתוח את ספרו בעמוד מסוים ולהסביר למה הוא התכוון כאשר הוא טען שהשואה הגיעה לעם היהודי, הפסטור החליף צבעים הסמיק עד בוש ורתח מכעס. הוא פקד בתנועת יד ובאצבעו המורה על העיתונאי לעזוב מיד את המקום. כמו כן, ישנם קליפים בהם מסביר הפסטור כי רוב עם ישראל יושמד וכי רק מעטים מן היהודים מאותם שיקבל את ישו ישרדו לעתיד לבוא ובית המקדש הנוצרי יבנה בהר המוריה (אהבת ישראל של ממש) ניתן לראות ביוטיוב.הרב אליעזר מלמד הרבה לשבח את הוואלרים ואת כל האוונגליסטים ואת הקרן לידידות וטען כי אנו צריכים להודות להם ולשבחם על מעשיהם. הוא השווה אותם לחסיד אומות העולם הוגה דעות רוסי מפורסם שהרב צבי יהודה הכהן קוק הרבה לשבחו על שהכיר בסגולת ישראל ואף בקש לפני מותו להתפלל על עם ישראל. השוואתו של הב אליעזר מלמד איננה נכונה כלל עיקר בגלל אותו הוגה דעות היה כנה ואמר את דבריו מעומק ליבו לא נגיעות וללא חתירה מיסיונרית סמויה, אותה מעלימים האוונגליסטים ממנו. הוגה דעות זה היה סוליסט בעל חשיבה ייחודית של הוגה דעות ופילוסוף שאיננו בהכרח נאמן לכל דברי הברית החדשה ואיננו נחשבה לנוצרי מאמין קלאסי . הוגה דעות זה היה גם אתיאיסט בתקופה מסוימת בחייו ואין כלל ראיות ששב להאמין בכל הדוקטרינות הנוצריות המוצהרות. הוא חקר דתות וכתות ונמשך למיסטיקה בכלל ובכללם לספר הזוהר והושפע אומנם מרבי אברהם אררה ומפירושיו, אך בו זמנית גם משפינוזה שהיה אתיאיסט שסבר שבתנ"ך הנו יצירה אנושית. אינני אומר שהוא לא האמין סוף ימיו אך איננו יודעים בדיוק במה. על כל פני אנו בהחלט יודעים מה היא אמונתם של האוונגליסטים ומה הם כוונותיהם המוצהרות באינטרנט על ידיהם עצמם ואף מעדויות של ניצולים רבים מהכנסייה (ובכללם גם אני). ברצוני להעיר כי הקרן לידידות מציגה את ישראל כמדינת העולם השלישי ופוגעת בתדמיתה ובמעמדה. אם אכן, ישנו צורך בסיוע וכמובן שישנו כזה עדיף היה לה לחברה לא להיות תלויה בצדקות של יזמים פרטיים אלא לחפש פתרונות ובנות מערכות בריאות ובלתי תלויות בגורמי חוץ זרים בעלי אינטרסים כאילו או אחרים אשר שואפים לשנות את זהותנו גם אם הם אינם אומרים זאת לנו כדוגמת הקרן לידידות יהודים נוצרים והקרן החדשה לישראל או יותר נכון הקרן לישראל חדשה. ישנם עדויות רבות לכך ששני גופים אלו אף משתפים פעולה יחד בפרויקטים מסוימים בגלל שיתופי אינטרסים כאילו ואחרים, כאשר לנו כיהודים ברור כי הקרן לישראל חדשה לוחמת היטב את מלחמת התרבות שלה כדי להפוך אותנו למזרח תיכון חדש, או למדינת כל אזרחיה, כזו שתתאים לאיחוד האירופי ולהתרחבותו, או לסדר העולמי החדש אותו הם מתכננים ליישם גם פה בישראל ובירושלים כבירת הסדר העולמי החדש. אני מצרף כתבה על שיתוף פעולה זה ועל הכוונות של הקרן לידידות להתערב לאומית או ממלכתית במדיניות הממשלה ולהשפיע אט אט על מערכת קבלת ההחלטות בתחומים כלכליים ואף בתחומים חברתיים שונים. סוף סוף בעל המאה הוא גם בעל הדעה והיות דעתו ברורה ממילא. גם כיוון השפעתו ותכליתה די ברורה. פיתוחה של התלות של האוכלוסייה הענייה במתן תמלוגים או מענקים ממשלתיים ולא פתרונות אמתיים לעוני כפי שנראה מהכתבות שלפנינו ולכולנו צריך להיות ברור מדוע אך לאיל שאינם ממהרים להבין אומר בכך תגבר התלות של החברה הישראלית בגופים פילנטורופיים אילו וכך גם השפעתם בחברה בכל המישורים ובאופן ממלכתי: הצד הנסתר של הקרן לידידות: לובי שמאלי ותעמולת שנור11/04/2014 תגובות 2מאתעקיבא ביגמןתגיםהקרן החדשה לישראל הקרן לידידותסוציאליזם עוני צדק חברתיאם אתם מאזינים מדי פעם לרדיו, בוודאי שמעתם על ה'קרן לידידות' ופעולות החסד הענפות שלה • אבל בקרן לידידות לא הכל פילנטרופיה. הקרן משקיעה מאמצים גם בעיצוב המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל • יחד עם ה'פורום למאבק בעוני' מיסודה של 'הקרן החדשה לישראל', נאבקת הקרן נגד קיצוצים בקצבאות, נגד מס הכנסה שלילי ובעד הגדלת הדיור הציבורי הממשלתי • האם זו ה'ידידות' לה פיללנו? פילנטרופיה ולובי. הרב יחיאל אקשטיין. צילום: פלאש90בימים אלו של קדם-פסח, מעטים מהישראלים לא שמעו על הקרן לידידות, שבזכות יחסי ציבור יוצאים מן הכלל, הפכה לשם דבר בישראל, ואף מתגאה בהיותה ה"קרן החברתית הגדולה בישראל".הקרן, ששמה המלא הוא "הקרן לידידות נוצרית-יהודית", נוסדה על ידי יחיאל אקשטיין בשנת 1983 והחלה לפעול בישראל לפני 14 שנה. במסגרת פעילותה מרכזת הקרן בידיה תרומות של ארגוני נוצרים אוהבי ישראל מתוך מטרה "ליזום, ליצור ולהפעיל מיזמים להשפעה חברתית וליצירת שינוי שיביא לחיזוק החוסן הלאומי-חברתי". בכדי להגשים זאת מפעילה הקרן למעלה מ-180 מיליון ש"ח (על פי דו"ח לשנת 2012) בשלל פרוייקטים, שהפכו אותה בלי ספק לגורם הדומיננטי בשטח.אין חולק על כך שמדובר בפעילות ברוכה וחשובה. בישראל, כבכל מדינה, ישנם עניים ונזקקים, וארגוני צדקה וולנטאריים הם בדיוק סוג המוסדות שחברה חופשית שואפת לגדל בתוכה. אך למרות זאת, נדמה שפעילותה של 'הקרן לידידות' חורגת ממנדט זה, ומבקשת לנצל את מעמדה גם לגרום לשינוי פוליטי, ולהשפיע על עיצוב המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל בכיוון שמאלי. ספק רב אם מטרה זו משותפת גם לתורמים לקרן.הרחק מאור הזרקורים שאקשטיין מחבב, מנהלת הקרן מערך לובי מפותח, הפועל כחלק מקואליציית ארגונים בשם ה"פורום למאבק בעוני". בפורום זה חברים ארגונים רבים נוספים כמו 'האגודה לזכויות האזרח בישראל', 'הארגון לזכויות הדיור', 'המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי', 'שותפות חיפה להתרת שרשרת העוני', וכמובן – 'שתיל'. מי שרשימה זו נשמעת לו מוכרת לא מתבלבל: כולם ארגונים המשויכים ל'קרן החדשה לישראל', שמטרותיה הפוליטיות והחברתיות כבר מזמן אינן סוד. הקרן לידידות אף נמנית על התורמים של ארגון השמאל הרדיקלי 'רבנים לזכויות אדם'. מתנגדים לתקציב. כרזה מתוך עמוד הפייסבוק של הפורום למאבק בעוניהלובי הידידותי: "שינוי סדרי העדיפויות של חלוקת העוגה התקציבית"שחקן המפתח בפעילות זו הוא ציון גבאי, מנכ"ל הקרן, שמופיע מטעמה בוועדות ממלכתיות שונות. כשעוקבים אחר התבטאויותיו של גבאי קל להבין לאן הקרן חותרת. "רק שינוי סדר עדיפויות וטיפול שורש מצד הממשלה יכול להוריד את שיעורי העוני לרמה המקובלת במדינות מפותחות", כך הצהיר גבאי בהתייחסותו לדו"ח העוני לפני שנתיים.כשדווח בשנת 2011 על ירידות במדדי העוני, מיהר גבאי לקלקל את החגיגה: "הירידות הקלות במדדים בדו"ח העוני הן זניחות ובוודאי אינן מעידות על שום שינוי מגמה במדיניות הממשלה בנושא" אמר אז ל'כלכליסט'. "דו"ח העוני מראה שעל אף המחאות החברתיות של השנה האחרונה, ממשלת ישראל אינה מקדישה מאמץ מיוחד לצמצום מספר העניים והפערים החברתיים". גבאי אף המשיך ופירט את הצעדים הנדרשים לדעתו: "הממשלה חייבת ... להציג תוכנית לאומית אמתית אשר תכלול השבת הקצבאות לזכאים, התאמתן ליוקר המחירים ועידוד תעסוקה איכותית בשכר המאפשר קיום בכבוד למועסקים במשרה מלאה".הדרך של הקרן לידידות ל"עשות טוב" עוברת, אפוא, דרך הגדלת קצבאות, יצירת מקומות עבודה על-ידי הממשלה ופיקוח על השכר. למהלכים מסוג זה יש מושג מיוחד: סוציאליזם, או בגרסתו המכובסת העכשווית "סוציאל-דמוקרטיה".גם הרב אקשטיין, נשיא הקרן, לא נמנע מהצהרות מדיניות, כפי שפירט בדו"ח השנתי לסיכום שנת 2012. לדבריו, הייתה זו "שנה לא פשוטה לחברה הישראלית. לצד התמשכות משבר בכלכלה הגלובאלית, התקווה הגדולה לשינוי חברתי וההתלהבות ... דעכה לאיטה, הסולידריות נחלשה והשיח הסקטוריאלי, שב והרים את ראשו". ומי אשם בכך? "האיום האיראני והמאבק בחמאס ומול הרשות הפלסטינית", ש"תפסו שוב את מרכז הבמה", גרמו לכך ש"מובילי המחאה התפצלו למחנות ... ולא הצליחו להפיח את אותה התלהבות בקרב האזרחים". מכיוון שכך, אקשטיין מקווה שהממשלה החדשה "תשים את אזרחיה החלשים גבוה יותר בסדר העדיפויות ותפעל ליצירת שינויים עמוקים בחברה הישראלית".מעבר להצהרות, אקשטיין וגבאי מעורבים עמוקות בוועדה למלחמה בעוני ובעבר בוועדת טרכטנברג. נייר עמדה שהגישו לוועדת טרכטנברג אף מעמיד באור משונה את פעילות החסד של הארגון. בנייר סוקר גבאי מספר פרויקטים שמבצעת ה'קרן לידידות', תוך שהוא מכנה אותם "פיילוטים", וקורא לממשלה ללמוד מהניסיון המצטבר של הקרן וליטול על עצמה את הפעלתן של תכניות אלו בהיקפים נרחבים. בין היתר מציע גבאי לממשלה לאמץ פרוייקט של כרטיסי מזון נטענים לנזקקים ל-50,000 משפחות בעלות של 200 מיליון ש"ח. פעולות דומות מציעה הקרן לקשישים נזקקים, נוער במצוקה וכן הלאה. תקוותם היא "שההזדמנות שנוצרה בעקבות המחאה החברתית אכן תביא ליותר צדק חברתי, לשינוי סדרי העדיפויות של חלוקת העוגה התקציבית". הפורום למאבק בעוני: על הממשלה לגבש בדחיפות תוכנית לאומית מערכתית למאבק בעוני• 13/02/2012מחר, ה-14 בפברואר יצוין בכנסת ישראל היום הבינלאומי למאבק בעוני, בסדרה של אירועים ודיונים הממוקדים בתביעה להכריז על תכנית לאומית למאבק בעוני • במהלך הכנס יוכרז על הקמת שדולה למאבק בעוני שזו מטרתה, בשלב זה בראשות ח"כ זבולון אורלב, ח"כ דניאל בן-סימון, ח"כ מוחמד ברכה וח"כ שלמה מולה. במציאות הישראלית של שנת 2012 העובדים החיים בעוני הולכים ורבים, תעסוקה היא לא עוד מנוף ליציאה ממעגל העוני, ואין שום סיבה לסמוך על כוחות השוק שיתנו מענה למצוקה. על כן יש לגבש תוכנית אסטרטגית מקיפה המגובה במשאבים ליישומה. בתכנון המדיניות חשוב להפיק לקחים מהניסיון שנצבר במאבק ההישרדות היומיומי של אנשים החיים בעוני. לדברי פרופ' יונה רוזנפלד, חתן פרס ישראל לעבודה סוציאלית ויו"ר הפורום למאבק בעוני: מחאת הקיץ הוכיחה כי יוקר המחייה המאמיר מסב כיום לשכבות מתרחבות בחברה הישראלית נזק וכאב שלא שיערנו קודם. המאהלים שעדיין שורדים בחוצות הם רק ביטוי אחד לכך, שרבים בישראל חסרים אמצעים מינימאליים לחיים בכבוד. הגיע הזמן שכמו OCCUPY WALL STREET ותנועות מחאה אחרות, נתבע תביעה ברורה מהממשלה: לדאוג לאזרח ולא לחברות הנסחרות בבורסה. והמאמץ חייב להתחיל באנשים החיים בעוני עצמם, שהנזק וההתנכלות לזכויותיהם הם החמורים מכל. השנה יוקדשו הדיונים והאירועים בכנסת לנושא התכנית הלאומית למאבק בעוני, במסגרת האירועים:מליאת הכנסת - תקיים דיון מיוחד לציון היום הבינלאומי למאבק בעוני ועדות הכנסת - יקיימו דיונים בסוגיות הנוגעות לחיים בעוני, בהשתתפות אנשים החיים בעוני. בין הדיונים שיתקיימו בועדות השונות: דיון בועדת הרווחה בנושא תקציב שירות התעסוקה ופעילותו, דיון בועדת הכספים בנושא שכר מחייה הוגן, דיון בועדה למעמד האישה בנושא מדריכות תעסוקה במוסדות לקשישים, דיון בועדת הרווחה בנושא קשישים ומצוקתם ועוד. האירועים מאורגנים בידי הפורום למאבק בעוני בו שותפים תושבים מקהילות החיות בעוני וארגונים חברתיים, מומחים ואנשי מקצוע. הפורום פועל בשותפות עם הקרן לידידות ובתמיכת הקרן החדשה לישראל . הפורום למאבק בעוני: האגודה לזכויות האזרח בישראל, הארגון לזכויות הדיור, המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי, עיריית ירושלים- אגף הרווחה, עמותת סינגור קהילתי, שותפות חיפה להתרת שרשרת העוני, שתיל, פעילים ופעילות מקהילות החיות בעוני לא רק פילנטרופיה. אקשטיין עם מקבלי החלטות. צילום: פלאש90הדרך הידידותית לשעבודכאשר בוחנים גם את העמדות שמביע ה"פורום למלחמה בעוני", שהקימה הקרן החדשה לישראל, ניתן לעמוד על מגמה עקבית. הקרן לידידות ושותפותיה מאמינים שלעוני יש פתרון אחד ויחיד: מענקים ישירים על-ידי הממשלה. הם מתנגדים לכל סוג של סיוע עקיף העושה שימוש במנגנוני השוק החופשי.כך, בתחום הדיור, הפורום מתנגד בחריפות להפעלת תכניות שונות לסיוע בשכר דירה, ומקדם באגרסיביות את הרחבתו של הדיור הציבורי על-ידי הממשלה. את העמדה ניסח היטב אריה בר, לשעבר מנכ"ל משרד הפנים ומשרד השיכון, שהיה חבר ב'ועדה למלחמה בעוני' ופרש על רקע חילוקי דעות בנושא הדיור:לא מקובלת עלי העמדה שהמדינה לא אחראית לדאוג לדיור האזרחים כאן. למדינה יש מחויבות לספק שני דברים בסיסיים: קורת גג ומזון.למרות שבר לא חבר בפורום, זכתה התבטאות זו להבלטה בעמוד הפייסבוק ובאתרי האינטרנט השונים.מסיבות דומות מתנגד הפורום גם לרעיון מס ההכנסה השלילי:עצם אימוץ השיטה של פיצוי עובדים בגין שכר נמוך באמצעות מס הכנסה שלילי מהווה למעשה הודעת ויתור על כל כוונה לשנות את מבנה השכר ... וקבלת העיקרון של רווחים בלתי מוגבלים למעסיקים לצד שכר נמוך לחלק גדול מהעובדים. סוציאליזם של המאה ה-21 במיטבו. כך, באמצעות ידידות רדיופונית ותקציבי-עתק, מבקש אקשטיין להטיל על אזרחי ישראל את עולה של הממשלה והרגולציה, תוך מאבק בשוק החופשי וביוזמה החופשית. "הדרך לשעבוד" מעולם לא הייתה ידידותית יותר. מדינה במצוקה. צילומסך מתוך קמפיין הקרן לידידותשלב ההכפשהבשביל להצדיק יומרות אלו – ובעיקר כדי לגייס עבורן כספים – מועיל מאוד להציג את המציאות בישראל באור שלילי. שהרי מי יתרום מהונו וממרצו בכדי לסייע לאוכלוסיה הנהנית מצמיחה, שגשוג ויציבות כלכלית?בשל כך, מפעיל מערך ההתרמה של הקרן לידידות בחו"ל קמפיינים רגשניים ביותר, המציגים את ישראל כענייה, חבולה ומתפוררת, אשר העוני בה מגיע למימדים חסרי-תקדים באופן המעורר את רחמיו של כל נוצרי בעל לב חם. על-פי סרטונים ופרסומות שמפיצה הקרן, מצבו של העם הנבחר נראה כה עגום, עד שרק התגייסות מלאה של תלמידיו הנאמנים של ישו יכולה להושיעו."אנשים רבים חושבים שישראל היא מדינה עשירה, שהרעב בה הוא לא בעיה", מספרת יעל אקשטיין (הבת של) באחדהסרטונים המופיעים באתר האינטרנט של הקרן. "אני מופתעת כמה אנשים מגיעים להתחנן בפנינו למוצרי מזון בסיסיים … כשאני כאן ורואה כמה עניים ורעבים יש אני מודה לאלוהים על החברים ברחבי העולם שתומכים בנו".בסרטון אחר נאמר כי "מספר העניים בישראל גדל מידי יום. הממשלה לא יכולה לספק לגידול העצום במספר הנזקקים". הצופים מתבקשים לתרום לסייע ל"יהודי נואש" ולהעניק לו "מזון ותקווה". לקראת הפסח מספר אקשטיין כי "ימים אלו הולכים להיות קשים ביותר עבור האזרחים בישראל ... כל שבוע מגיעים יותר ויותר אנשים נואשים למזון". ונדמה ששיא הדרמה הגיע בעת השריפה בכרמל שסיפקה את הכותרת: "אומה מרוסקת קוראת לעזרה".סרטונים מסוג זה מוקרנים שוב ושוב ברשתות הטלוויזיה הארציות בארה"ב ובארצות אחרות, ומשפיעים על תדמיתה של ישראל בעולם. במקום המדינה המערבית המתקדמת שהיא, מדינה המהווה יעד אטרקטיבי להשקעות, ישראל נתפסת על-ידי הצופים בתעמולת ההתרמות של אקשטיין כמדינת עולם שלישי אומללה, מוכה, ונצרכת.חסד הוא דבר מבורך וראוי. אבל אקשטיין, שמשלב את פעילותו המבורכת בהכפשת ישראל ולובי שמאלי-כלכלי מובהק, הופך את החסד ליקר, יקר מדי. האם אזרחי ישראל מוכנים להקריב את החופש הכלכלי ואת הכבוד הלאומי שלהם תמורת כמה אלפי חבילות מזון וסיוע פוטוגני לקשישים, בליווי לובי סוציאליסטי ושיתוף פעולה עם ארגונים כמו הקרן החדשה לישראל ורבנים לזכויות אדם? בפרוס עלינו חג החירות, יש לקוות שהתשובה היא: לא.מהקרן לידידות נמסר בתגובה:אנחנו גאים ב כ ל מה שאנחנו עושים לקידום וסיוע לאוכלוסיות החלשות ביותר בישראל. הן בתרומותינו הישירות לכמיליון נפשות כל שנה והן בניסיוננו לזעוק את זעקתם. התמונות שאנו מציגים לתורמינו הן המציאות בשטח ואינן מבוימות כלל. מי שמתבייש במצב הנשקף מהן רצוי שיפעל לטיפול במצב הקשה ולא יעסוק בטיוח המציאות._______ אני מקווה שהמסקנות ברורות מההיבטים השונים שהצגתי : אני מצרף בזאת את חתימתם של גדולי פוסקי דורנו בכל הקשור להגדרת הנצרות כעבודה זרה בכללם מפלג האוונגליסטי ובהקשר של איסור קבלת כספים או טובות נאה מנוצרים אלו: בתודה מראש מאת : הרב דניאל עשור "היהודי ששב הביתה מתהום מנשייה ומהשבי הנוצרי".

 
 









Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS